האפיפיור: צום הארבעים הוא זמן לחזור לנשום

האפיפיור פרנציסקוס המשיך מסורת עתיקת יומין וערך את המיסה של יום ד' של האפר בבזיליקה של סבינה הקדושה בגבעה האבנטינית שברומא.

 

אב הקדוש החל את דרשתו לכבוד תחילת צום הארבעים במילותיו של יואל הנביא, שהופיעו במקרא הראשון לאותו היום: "שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל-לְבַבְכֶם [...] וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (יואל ב:12). המילים האלו, אמר האפיפיור, מתייחסות לכל אחד ואחת ואינן מדירות איש – "כולנו רוצים לשוב לליבו הרחום של האב".

 

צום הארבעים, אמר האפיפיור, הוא דרך "שמובילה לנצחון הרחמים על כל מה שמרסק אותנו או משפיל אותנו לדרגה בה איננו רואיים לכבודנו כבנים לאלוהים". אות האפר שניתן במהלך הטקס של יום ד' של האפר, מזכיר לנו, לדברי האב הקדוש, את כור מחצבתנו, שאפר אנחנו. אבל, האפר מזכיר לנו גם את העובדה שאלוהים נפח רוח חיים באפינו, באפיו של כל אחד ואחת מאתנו. "נשמת חיי האלוהים",, אמר, "מושיעה אותנו מאוירת החנק שמדכאת את אמונתנו, שמקפיאה את אהבתנו וחונקת כל תקווה".

 

האפיפיור פרנציסקוס אמר שצום הארבעים הוא זמן לומר "לא": לא ל"חנק רוחני" שנגרם בשל אדישות; לא ל"זיהום הרעיל שבמילים ריקות וחסרות משמעות"; לא "לתפילה שמרגיעה את המצפון שלנו, מתן צדקה שמותיר אותנו מרוצים מעצמנו, לצום שגורם לנו להרגיש טוב, לא לכל סוג של הדרה".

 

אבל, צום הארבעים הוא גם מן לזכור, זמן "לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמנו מה היה עולה בגורלנו אילו אלוהים היה סוגר את שעריו בפנינו". כמו כן, האב הקדוש אמר שצום הארבעים הוא גם זמן לשאול היכן היינו לולא אנשים רבים כל כך שעזרו לנו לאורך מסענו.

 

וכן, סיים האפיפיור, "צום הארבעים הוא זמן לחזור לנשום [...] הזמן לפתוח את ליבנו לנשימתו של זה שמסוגל להפוך את אפרנו לאנושיות".