תפילת המלאך: הנאמנות של אלוהים נצחית

(רדיו וותיקן), 10 בנובמבר – במהלך תפילת המלאך בכיכר פטרוס הקדוש, האפיפיור פרנציסקוס התמקד במקרא מן הבשורה של יום ראשון, בו ישוע מתעמת עם הצדוקים, אלה שמתכחשים לתחיית המתים.

 

הצדוקים, אמר האפיפיור, שואלים את ישוע את השאלה הבאה, בניסיון ללעוג לאמונתו בתחיית המתים: "לאשה היו שבעה בעלים, שמתו זה אחר זה. בתחיית המתים, אשתו של מי מהם הי תהיה?" ראשית, אמר האפיפיור, ישוע מסביר שהחיים לאחר המוות שונים מחיינו עלי אדמות: חיי הנצח הם חיים אחרים, בממד אחר בו, בנוסף לדברים אחרים, אין נישואין. הקמים לתחייה, אמר ישוע, יהיו כמלאכים והם יתקיימו בדרך שונה, אותה אין אנו יכולים להשיג ואף לא לדמיין.

 

אבל אז, המשיך האפיפיור, ישוע תוקף בחזרה: הוא מוצא הוכחה לתחיית המתים במפגש של משה והסנה הבוער, היכן שאלוהים מתגלה כאלוהים אברהם, יצחק ויעקב. שמו של אלוהים, הסביר האפיפיור, קשור לשמם של הגברים והנשים עמם יש לו קשר, וקשר זה חזק מן המוות. לכן ישוע חוזר ומדגיש "וְהָאֱלֹהִים לֹא אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם אֱלֹהֵי הַחַיִּים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל חַיִּים לוֹ" (לוקס כ:38). והקשר החשוב ביותר הוא עם ישוע: הוא עצמו הברית, הוא החיים והתחייה, מכיוון שבאהבתו הצלובה הוא הביס את המוות, אמר האפיפיור. אלוהים נותן לנו חיי נצח: הוא מעניק אותם לכולם, וכולם, הודות לו, יכולים לקוות לחיות חיים אמתיים יותר מהחיים הנוכחיים. החיים שאלוהים שומר בעבורנו הם לא רק גרסה משופרת של החיים האלה: הם מעל ומעבר לכל דמיון, שכן אלוהים ממשיך להפתיע אותנו תמיד באהבתו וברחמיו.

 

לכן, הסביר פרנציסקוס, בדיוק ההפך ממה שהצדוקים ציפו לו יתרחש. החיים הללו לא יכולים להיות קנה המידה של הנצח: להפך, זהו הנצח שמאיר על החיים עלי אדמות ונותן לכל אחד מאתנו תקווה. אם אנחנו מביטים מעניים אנושיות בלבד, המשיך האפיפיור, אנחנו נוטים לומר שדרכו של האדם היא מן החיים אל המוות. אבל ישוע הופך את נקודת המבט הזו על ראשה ומאשר שהמסע שלנו הוא מן המוות אל עבר חיים מלאים יותר. כך, אמר האפיפיור לסיום, המוות מאחורינו ולא לפנינו. לפנינו נמצא אלוהי החיים, התבוסה הניצחת של החטא והמוות, התחלתו של זמן חדש של שמחה ואור עד בלי סוף. אבל כבר עלי אדמות – בתפילות, בתקדישים ובאחווה – אנחנו פוגשים בישוע ובאהבתו וכך אנו יכולים לקבל טעימה קטנה מהחיים לאחר התחייה.