האפיפיור באסיזי: הנוצרי יודע היכן הם פצעי המשיח

הוותיקן, שישי, 4 באוקטובר 2013 – האפיפיור החל בביקורו הרשמי באסיזי כדי לציין את חגו של פרנציסקוס הקדוש, מגנה של איטליה. המסוק של האפיפיור נחת מוקדם מן המתוכנן – ב-7:30 בבוקר – במגרש הספורט של המכון השרפי בעיר, היכן שהמתינו לו ילדים חולים ונכים. את האב הקדוש ליוו שמונת חברי מועצת הקרדינלים, שחתמו את פגישתם הראשונה בוותיקן אתמול בצהריים. בהגעתו, קיבלו את פני האפיפיור הארכיבישוף דומניקו סורנטינו, הבישוף של אסיזי-נוצ'רה אומברה-גואלדו, נשיא הסנאט האיטלקי, פייטרו גרסו ונשיאת מחוז אומבריה, קטיושה מריני.

 

פרנציסקוס קיבל בחום את פני הילדים מהמוסד המיוחד בעיר, בהערה על דברים שנשאה ראש המוסד, פרנצ'סקה מיאולו, אמר, "אנחנו בינות לפצעי המשיח ... פצעים בהם יש להכיר ... זה מזכיר לי את הפעם בה האדון הלך עם שני תלמידים עצובים. האדון ישוע, לבסוף, הראה להם את פצעיו והם זיהו אותו ... וכאן ישוע נחבא בינות לילדים אלה, באנשים אלה ... יש להקשיב להם. אולי לא בעיתונים, כידיעות חדשותיות: זוהי צורה של תשומת לב שנשארת ליום, יומיים, שלושה ואז ידיעה אחרת מגיעה ועוד אחת ... הם צריכים להישמע על-ידי אלה שקוראים לעצמם נוצרים".

 

"אבל", המשיך האפיפיור, "כשהוא קם לתחייה, ישוע היה יפהפה. לא היו עוד חבלות בגופו, לא היו פצעים ... כלום! הוא היה מדהים ביופיו! אבל הוא רצה לשמר את פצעיו ולקחת אותם אתו השמימה. פצעי המשיח נמצאים כאן ובשמיים, לפני האב".

 

אז האב הקדוש נשא את הנאום שהכין לכבוד הארכיבישוף סורנטינו וקטעים ממנו מובאים כאן:

 

"הביקור שלי הוא קודם כל מסע צליינות של אהבה, להתפלל בפני קברו של אדם שפשט מעליו את עצמו ולבש את המשיח ובעקבות הדוגמה של המשיח, הציע את אהבתו לכול, בייחוד לעניים ביותר ולעזובים ביותר; הוא אהב את הבריאה האלוהית בפלאיה ובפשטות. בהגיענו לאסיזי, בשערי העיר, אנו מוצאים מוסד זה, שמכונה "שרפי", כינוי שמתאר את פרנציסקוס. הוא הוקם על-ידי פרנציסקני דגול, המבורך לודביקו מקסוריה. וזה נכון להתחיל מכאן. פרנציסקוס הקדוש אמר בצוואתו: 'האדון העניק לי, האח פרנציסקוס, להתחיל את תשובתי בדרך זו: בעוד הייתי בחטא, היה מר בעיני לראות מצורעים. והאדון עצמו הוביל אותי אליהם וריחמתי עליהם'.

 

"החברה, למרבה הצער, נגועה בתרבות של 'חד-פעמי', שהיא ההפך מתרבות של קבלת פנים. וקורבנות תרבות החד-פעמי הם דווקא החלשים ביותר, השבריריים ביותר. כנגד, בבית זה אני רואה תרבות של קבלת פנים בפעולה. ... תודה לכם על אות אהבה זה שאתם מציעים: זהו אות לציביליזציה אמתית, אנושית ונוצרית! למקם את טעוני הטיפוח ביותר במרכז תשומת הלב החברתית והפוליטית! לפעמים, במקום זאת, משפחות מגלות שהן לקחו על עצמן אחריות לדאוג לעצמן בלבד. מה אנחנו יכולים לעשות? כאן, היכן שאנו רואים אהבת אמת, אני אומר לכולם: הבה נרבה את פעולתה של תרבות קבלת הפנים, פעולות בהשראת אהבה נוצרית עמוקה, אהבה למשיח הצלוב, לבשר המשיח, פעולות שמאחדות מקצועיות, גורמים מוסמכים וגמול צודק עם עזרתם של מתנדבים, אוצר יקר מפז".

 

לשרת את הנזקקים ביותר מאפשר לנו לגדול באנושיותנו, מכיוון שאלו הם באמת משאביה של האנושיות. פרנציסקוס הקדוש היה צעיר עשיר, עם מחשבות על גדולה, אבל ישוע, בדמות מצורע, דיבר עמו בדממה ושינה אותו, גרם לו להבין למה באמת יש ערך בחיים: לא עושר, כוח צבאי, כבוד ארצי, אלא ענווה, רחמים ומחילה".

 

בסוף הביקור, האפיפיור המשיך לכנסיית דמיאן הקדוש כדי להתפלל לבד. זה המקום בו, ב-1205, בעודו מתפלל בפני הצלב, פרנציסקוס שמע את ישוע מדבר עמו ומבקש ממנו לשפץ את ביתו. כאן, כמו כן, בשנים האחרות לחייו, פרנציסקוס חיבר את "שיר ההלל לבריאה". בהגעתו, האפיפיור התקבל על-ידי האב מיכאל א. פרי, ראש המסדר הפרנציסקני ועל ידי חברי המנזר המקומי. לאחר התפילה, האפיפיור המשיך למגורי הבישוף באסיזי, לחדר בו פרנציסקוס פשט את הבגדים שנתן לו אביו, כדי לפגוש את העניים שנעזרים ב"קריטס" (ארגון הצדקה של הכנסייה הקתולית).