הכנסייה הינה אחת לכולם ולא יכולה להיות מופרטת בידי קבוצה כלשהי

הוותיקן, רביעי, 25 בספטמבר 2013 – אחדות הכנסייה, הפזורה ברחבי תבל, הייתה הנושא שנבחר על ידי האפיפיור פרנציסקוס לשיעור השבועי שלו בפני קהל של למעלה מ-40,000 משתתפים. "ב'אני מאמין'", הוא אמר, "אנו מכריזים על אמונתנו בכנסייה, שהיא אחת, וכנסייה זו היא אחדות לכשעצמה ... למרות שהיא פזורה ברחבי כל היבשות". אחדות באמונה, בתקווה ובאהבה, בתקדישים ובשליחות "נדמים לעמודים שתומכים ומחזיקים את הבניין הגדול שהוא הכנסייה. היכן שנלך, גם בקהילה הקטנה ביותר, בקצה הרחוק ביותר של הארץ, ישנה כנסייה אחת; אנחנו בבית, אנחנו עם המשפחה שלנו, אנחנו אחים ואחיות. וזוהי מתנה עצומה מאלוהים! הכנסייה היא אחת לכולם. אין כנסייה אחת לאירופאים, אחת לאפריקאים, אחת לאמריקאים, אחת לאסיאתים ואחת לאלו שגרים באוקיאניה, אלא היא זהה בכל מקום. הכנסייה היא ממש כמו משפחה: חבריה יכולים להיות רחוקים, מפוזרים ברחבי תבל, אך הקשרים החזקים שמאחדים אותם נותרים כשהיו למרות המרחק".

 

האפיפיור הזכיר שבמהלך יום הנוער העולמי בריו דה ז'נרו, שכינס יחדיו תרבויות ולשונות כה רבות, אנשים ממוצאים כה רבים, הייתה, למרות זאת, "אחדות עמוקה שיצרה כנסייה אחת, בה כולנו מאוחדים וניתן היה לחוש זאת". "הבה ישאל כל אחד את עצמו: האם אני מרגיש את האחדות הזו? האם אני חי את האחדות הזו? או שאולי אני לא מעוניין, אני אחד מאלה ש'יפריטו' את הכנסייה לקבוצה שלהם, לאומה שלהם, לחברים שלהם? עצוב לפגוש כנסייה מופרטת, שכן צורה זו של אנוכיות מצביעה על מחסור באמונה. האם אנחנו מתפללים איש בעד חברו? אני תוהה כמה מכם מתפללים למען נוצרים נרדפים, למען אותם אחים ואחיות שסובלים בשל אמונתם? חשוב להביט מחוץ לגדר של עצמך, להרגיש חלק מהכנסייה, ממשפחת אלוהים אחת.

 

פרנציסקוס המשיך ושאל האם היו נפגעים מאחדות זו, האם היא יכולה להסב נזק, שכן "לעתים עולים אי-הבנות, סכסוכים, מתחים ומחלוקות שגורמים נזק ואז לכנסייה יש פנים שלא היינו רוצים שיהיו לה, היא לא מביעה את אהבתה כפי שאלוהים היה רוצה. אנחנו יוצרים את הקרעים הללו! ואם אנחנו מסתכלים על המחלוקות שעדיין קיימות בין נוצרים – קתולים, אורתודוקסים, פרוטסטנטים – אנחנו מתוודעים למאמץ הנדרש כדי להפוך את האחדות הזו לנראית במלאה". האפיפיור הסביר שלמרות ש"אלוהים מעניק לנו אחדות", לפעמים קשה לנו להביע אותה בחיינו. "הכרחי לחפש, לבנות אחדות, לחנך באחדות, להתגבר על אי-הבנות ומחלוקות ... העולם שלנו זקוק לאחדות, פיוס ואחווה והכנסייה היא בית האחווה".

 

בצטטו את השליח פאולוס באיגרת אל האפסיים, האפיפיור הדגיש שכדי לשמר את האחדות יש צורך ב"ענווה, רכות, נדיבות ואהבה", אך למרות זאת, בראש ובראשונה לא מדובר בתוצאה של הסכמתנו וניסיונותינו, אלא בפעולת רוח הקדוש שבוראת את הכנסייה מחדש בכל עת ויוצרת "אחדות בגיוון, שהיא הרמוניה". האב הקדוש סיים בבקשה מהאדון, בדומה לתפילתו של פרנציסקוס הקדוש, לסייע לנו לא להפוך לעולם לכלים של מחלוקת, אלא להביא אהבה היכן שנמצאת שנאה, מחילה שהיכן שישנה פגיעה ואחדות היכן שישנה מריבה.