תפילת המלאך: שמחת האלוהים היא שמחת הסליחה

בצהרי יום ראשון, האפיפיור פרנציסקוס הופיע בחלון משרדו כדי להתפלל את תפילת המלאך עם המאמינים שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש מאובזרים במטריות עקב הגשם שירד ברומא בבוקר אותו יום. האפיפיור דיבר על המקרא מן הבשורה שהכיל את שלושת המשלים על הרחמים: הכבש האובד, המטבע האבוד ומשל הבן האובד.

 "כל שלושת המשלים הללו", הוא אמר, "עוסקים בשמחת האלוהים. אלוהים הוא מלא שמחה! שמחת האלוהים היא שמחת הסליחה ... זוהי שמחת הרועה שמוצא את הכבש האובד; שמחת האישה שמוצאת המטבע האבוד; שמחת האב שמקבל חזרה לביתו את בנו האובד. ... זוהי כל הבשורה, כאן; זוהי הנצרות! אך זוהי לא רגשנות או עשיית-טוב גרידא ... נהפוך הוא, רחמים הם הכוח האמתי שיכול להציל את האדם והעולם מ'סרטן' החטא, ממחלה מוסרית ורוחנית. רק האהבה יכולה למלא את החלל, את התהומות השליליים שהרוע פוער בלבבותינו ובהיסטוריה. רק האהבה יכולה לעשות זאת וזוהי שמחת האלוהים ... כל אחד מאתנו הוא אותו כבש אובד, אותו מטבע אבוד; כל אחד מאתנו הוא אותו בן אובד שבזבז את חירותו בהליכה אחר אלילי שקר, אשליות של אושר ואיבד את הכול".

"אך אלוהים לא שוכח אותנו, אבינו מעולם לא נוטש אותנו. הוא אב סבלני, הוא תמיד מחכה לנו! הוא מכבד את חירותנו, אבל נשאר נאמן לעד. וכשאנו שבים אליו, הוא מקבל אותנו כילדיו, בביתו, מכיוון שהוא מעולם לא חדל לצפות לנו באהבה, אף לא לרגע קט. וליבו מתמלא שמחה על כל בן שב. זוהי חגיגה, זוהי שמחה. אלוהים מלא שמחה כשכול חוטא שב אליו ומבקש את סליחתו".

"הסכנה היא בכך שאנחנו מניחים שאנחנו צודקים וכך שופטים אחרים", המשיך האפיפיור. "אנחנו גם שופטים את אלוהים בעודנו חושבים שעליו להעניש את החוטאים ולדון אותם למיתה במקום למחול להם. בכך אנחנו מסתכנים בלהישאר מחוץ לביתו של אלוהים, בדומה לאח הבכור במשל, שבמקום לשמוח על שיבת אחיו, כועס על אביו על כך שהוא מקבל אותו וחוגג. אם אין רחמים בליבנו, אם אנחנו לא חווים את שמחת הסליחה, אנחנו לא מאוחדים עם אלוהים, גם אם נשמור את כל מצוותיו, מכיוון שזוהי האהבה שמושיעה, לא שמירה פשוטה של החוקים. באהבת האלוהים והזולת המצוות מתמלאות.

"אם אנחנו חיים על פי מצוות 'עין תחת עין, שן תחת שן', לעולם לא נמלט מהרוע הרוחני. השטן מחוכם; הוא משלה אותנו שעם הצדק האנושי שלנו אנחנו יכולים הושיע את עצמנו ואת העולם. למעשה, רק צדק האלוהים יכול להושיע אותנו! זהו צדק האלוהים שמתגלה לנו בצלב: הצלב הוא משפט האלוהים אותנו ואת העולם. אך כיצד אלוהים שופט אותנו? בכך שהוא נותן את חייו למעננו! זהו מעשה הצדק המוחלט שמביס את שליט העולם הזה אחת ולתמיד; ומעשה צדק מוחלט זה הוא גם מעשה הרחמים המוחלט. ישוע קורא לנו ללכת בדרך זו: 'הֱיוּ רַחֲמָנִים כְּשֵׁם שֶׁאֲבִיכֶם רַחֲמָן הוּא'".

האפיפיור סיים בבקשה מכל הנוכחים לחשוב על כל אלה שאנחנו "לא מרוצים מהם, מישהו שאנחנו כועסים עליו, מישהו שאנחנו לא אוהבים. הבה נחשוב על אדם זה ובדממה, לרגע, נתפלל למען אותו אדם ונהיה רחומים כלפיו".