האפיפיור בתפילת המלאך: אתם לא דחויים!

(רדיו וותיקן) בדברים שנשא לפני תפילת המלאך ביום ראשון, האפיפיור פרנציסקוס עסק בדבריו של ישוע מהבשורה של יום ראשון: "הִתְאַמְּצוּ לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַצַּר" (לוקס יג:24).

האב הקדוש העיר שבדבריו ישוע הגיב לשאלה בנוגע לכמות האנשים שייוושעו. אבל, אמר פרנציסקוס, "לא חשוב לדעת כמה ייוושעו, אלא חשוב לדעת מהי הדרך לישועה". ישוע עצמו הוא הפתח, פתח "שמאפשר לנו להיכנס למשפחתו של אלוהים, לחום של בית האלוהים, לאחדות עמו. הפתח הוא ישוע עצמו."

האפיפיור הדגיש ש"הפתח שהוא ישוע לעולם לא נסגר ... הוא תמיד פתוח לכולם, ללא הבדל, ללא דחייה, ללא זכויות יתר." ישוע, הוא המשיך, לא דוחה אף אחד. יש אנשים שיכולים להרגיש דחויים מכיוון שהם חוטאים – אך פרנציסקוס דחה רעיון זה מכל וכל. "לא", הוא אמר, "אתה לא דחוי! בדיוק מסיבה זו אתה מועדף, מכיוון שישוע מעדיף את החוטא, תמיד, כדי למחול לו, כדי לאהוב אותו. ישוע מחכה לך, לקבל אותך, למחול לך." 

אנחנו נקראים להיכנס לפתח שהוא ישוע. "אל תפחדו לעבור בפתח האמונה בישוע", אמר פרנציסקוס. אל תפחדו "לתת לו להיכנס לחיינו יותר ויותר, לצאת מהאנוכיות, מההסתגרות פנימה, מהאדישות שלנו כלפי אחרים."

ישוע מדבר על הפתח הצר לא מכיוון שמדובר ב"מרתף עינויים", אלא מכיוון "מכיוון שהוא מבקש מאתנו לפתוח לו את ליבנו, להכיר בעצמנו כחוטאים הזקוקים לישועתו, לסליחתו, לאהבתו, זקוקים לענווה שבלקבל את רחמיו ולהתחדש על ידו".

לבסוף, האב הקדוש הדגיש שנצרות היא לא "תווית" – זוהי דרך חיים. על הנוצרי לא להיות נוצרי בשם בלבד: "לא נוצרים, לעולם לא נוצרים בשל תווית כלשהי!", הוא אמר. הוא קרא לנו להיות נוצרים אמתיים, נוצרים בלב. "להיות נוצרי", הוא אמר, "זה לחיות את האמונה ולהעיד עליה בתפילה, במעשי צדקה, בקידום צדק, בעשיית טוב. שכן על הפתח הצר שהוא המשיח להיכנס לכל חיינו."

בסיום תפילת המלאך, האב הקדוש קיבל את פני עולי הרגל הרבים מרחבי העולם שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש, עם ברכות מיוחדות למספר קבוצות מאיטליה וברזיל ולכוהנים ופרחי כהונה מהמכון האפיפיור הצפון אמריקאי. בזכרו שרבים מתקרבים לסוף חופשת הקיץ שלהם, האפיפיור איחל חזרה שלווה ומחויבת לחיי היומיום.

כאן מובא התרגום המלא לדבריו של האפיפיור:

אחים ואחיות יקרים, בוקר טוב.

הבשורה היום מזמינה אותנו להרהר בנושא הישועה. ישוע הולך מהגליל לירושלים ולאורך הדרך, כך אומר לוקס כותב הבשורה, מישהו שואל אותו, "אֲדוֹנִי, הַאִם מְעַטִּים הַנּוֹשָׁעִים?" (יג:23). ישוע לא ענה לשאלה ישירות: לא חשוב לדעת כמה ייוושעו, אלא חשוב לדעת מהי הדרך לישועה. וכך ישוע משיב לשאלה באמרו, "הִתְאַמְּצוּ לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַצַּר כִּי רַבִּים, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, יִרְצוּ לְהִכָּנֵס וְלֹא יוּכְלוּ" (פס' 24). למה מתכוון ישוע? מהו הפתח דרכו יש להיכנס? ומדוע ישוע מדבר על פתח צר?

דימוי הפתח מופיע מספר פעמים בבשורה והוא מתקשר לבית ולאח, שם אנו מוצאים ביטחון, אהבה וחום. ישוע אומר לנו שיש פתח שמאפשר לנו להיכנס למשפחתו של אלוהים, לחום של בית האלוהים, לאחדות עמו. הפתח הוא ישוע עצמו (ראה: יוחנן י:9). הוא הפתח, השער לישועה. הוא מוביל אותנו לאב. הפתח שהוא ישוע לעולם לא נסגר, הפתח הזה לעולם לא נסגר, הוא תמיד פתוח לכולם, ללא הבדל, ללא דחייה, ללא זכויות יתר. אתם יודעים, זה מכיוון שישוע מעולם לא דוחה אף אחד. חלק מכם יכול לומר לי: "אבל אבי, בוודאי שאני דחוי מכיוון שאני חוטא גדול. עשיתי כל כך הרבה דברים בחיי". לא, אתה לא דחוי! מדיוק מסיבה זו אתה מועדף, מכיוון שישוע תמיד מעדיף את החוטא, כדי למחול לו, לאהוב אותו. ישוע מחכה לך, לקבל אותך, למחול לך. אל תפחד: הוא מחכה לך. היה מלא חיים, אזור את האומץ להיכנס דרך הפתח שלו. כולם מוזמנים להיכנס דרך פתח זה, לעבור בפתח האמונה, להיכנס לחייו ולאפשר לו להיכנס לחיינו, שכן הוא משנה אותם, מחדש אותם במתנת אושר מלא ונצחי.

בימינו אנחנו עוברים בדלתות רבות שמזמינות אותנו להיכנס, שמבטיחות לנו אושר ואנחנו יודעים שהוא מחזיק מעמד רגעים ספורים בלבד, שהוא מטרה לכשעצמו ושאין לו עתיד. אבל אני שואל אתכם: דרך איזה פתח ברצוננו להיכנס? ומי אנחנו רוצים שיכנס דרך פתח חיינו? ברצוני לומר באהבה: אל תפחדו להיכנס דרך פתח האמונה בישוע, לתת לו להיכנס לחיינו יותר ויותר, לצאת מהאנוכיות, מההסתגרות פנימה, מהאדישות שלנו כלפי אחרים. מכיוון שישוע מאיר את חיינו באור שלא כבה לעולם. זהו לא זיקוק, לא הבזק! לא, זהו אור רך שנשאר לעד ומעניק לנו שלום. זהו האור בו אנו פוגשים אם אנחנו נכנסים דרך הפתח של ישוע.

בוודאי שזהו פתח צר, הפתח של ישוע, אבל לא בגלל שמדובר במרתף עינויים. לא, לא בגלל זה!  אלא מכיוון שהוא מבקש מאתנו לפתוח לו את ליבנו, להכיר בעצמנו כחוטאים הזקוקים לישועתו, לסליחתו, לאהבתו, זקוקים לענווה שבלקבל את רחמיו ולהתחדש על ידו. ישוע בבשורה אומר לנו שלהיות נוצרי זה לא להיות בעל "תווית" כלשהי! אני שואל אתכם, האם אתם נוצרים בגלל תווית או באמת? ולכל אחד תשובה בעצמו. לא נוצרים, לעולם לא נוצרים בגלל תווית! נוצרים באמת, בלב. להיות נוצרי זה לחיות את האמונה ולהעיד עליה בתפילה, במעשי צדקה, בקידום צדק, בעשיית טוב. שכן על הפתח הצר שהוא המשיח להיכנס לכל חיינו.

אנחנו מבקשים ממרים הבתולה, שער השמיים, לסייע לנו להיכנס דרך פתח האמונה, לאפשר לבנה לשנות אותנו כפי שהוא שינה אותה, כדי להביא את כולם אל אושר הבשורה.

[מיד לאחר התפילה האפיפיור קרא לסיום הסכסוך בסוריה, על כך ראה ידיעה נפרדת, והמשיך ובירך את קהל הנוכחים]

אני מברך בחום את כל עולי הרגל הנוכחים: משפחות, מספר קבוצות ואת ה- Associazione Albergoni. ברצוני לברך במיוחד את האחיות של דורותאה הקדושה, את הצעירים מורונה, סירקוזה, נווה, מודיקה וטרנטו, את המועמדים לחתימת רוח הקודש של ה- Unità Pastorale  של אנגרנו ושל וואל ליונה, את פרחי הכהונה והכוהנים של המכון האפיפיור הצפון אמריקאי, את העובדים מקונאו ואת עולי הרגל מוורואה פו, סאן זנו נביליו, אורגו ד'אוליו, ווראנו בורגי וסאו פאולו. בשביל רבים, ימים אלה מסמלים את קיצה של חופשת הקיץ. אני מאחל לכם חזרה שלווה ומחויבת לחיי יומיום שמביטים אל העתיד בתקווה.

אני מאחל לכולם יום ראשון מבורך ושבוע טוב! ארוחת צהריים נעימה ולהתראות!