מאמר המערכת של האב לומברדי: האפיפיור וטוויטר

(רדיו ותיקן) טוויטר חדש הוקם ביבשת הדיגיטלית בכדי לצייץ. תושבים מסויימים ביבשת זו אמרו: "מה עושה כאן הפורץ הזה? בתחום זה רק אנו יודעים מה ואיך לצייץ!". והם צחקו עליו והפנו את גבם. תושבים אחרים אמרו: "מעניין וכיף! נראה אם יהיו לו יותר עוקבים מידוענים אחרים, שחקני קולנוע וכדורגל!" והם עשו את חשביהם לפי המספרים אך לא חשבו על מה אומרים הציוצים ולאחר זמן מה איבדו עניין. אחרים אמרו: "בסדר. יש שם מישהו שרוצה לספר לנו דברים שלדעתו חשובים לכל אחד מאיתנו. כולנו נצפה לראות ולשמוע ונשמח לצייץ בחזרה, לחברים שלנו המחפשים כמונו." והציוצים הניבו פרי והתרבו, הוכפלו בשלושים אחוז, בשישים אחוז... לאלו שיש להם אזניים – שישמעו. 140 התווים, מספר התווים בציוץ בטוויטר, הם מעט למדי. במרבית הפסוקים בכתבי הקודש יש פחות. הציטוטים מאת ישוע (beatitudes) קצרים הרבה יותר. מעט תמציתיות אינה דבר רע. במשך מאות שנים ידענו כי האזנה לדברי ישוע בבוקר והרהור בהם תומכת במסע היומי... או במסע של החיים. אולם עלינו להבין מדוע מילה זו חשובה, מהיכן באה ולאן הולכת, באיזה הקשר של החיים היא מוצאת משמעות. בקצרה, ציוץ לא מסוגל לשאת חיים בלבד ובצורה אוטומטית. ייתכן כי הציוץ יתקל בהתלהבות אך גם בסירוב. הזירעון נופל על אדמה מלאה באבנים או בין השיחים הקוצניים של דעות קדומות שליליות ומחנקים, אולם הוא גם נופל על אדמה טובה ופנויה וכך פורה ומתרבה. ברור שהעולם לא ינצל על ידי ציוצים אך בין מיליארד הקתולים הטבולים ובין שבע מיליארד בני האדם בעולם יש כמה מיליונים שיוכלו לחוש את האפיפיור קרוב יותר גם בצורה זו, וישמעו מילה ממנו עבורם, ניצוץ של חכמה שישאו במחשבותיהם ולבבותיהם ויחלקו עם חבריהם בטוויטר. שירות חדש לבשורה.