הצדעתו האחרונה של האפיפיור לחשמן מרטיני: הוא היה איש האלוהים

(רדיו ותיקן) החשמן קרלו מריה מרטיני היה "איש האלוהים", אשר כל מחשבה שלו ופעולה שלו ניזונה מאהבתו העזה לדבר האל, אשר היה "האור של חייו". כרועה הוא היה מסוגל באופן ייחודי להביא אור זה לאחרים, אפילו לאלו הרחוקים מהכנסייה וב"מצבים הקשים ביותר". כך זוכר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את דמותו הרמה של איש הכנסייה, אשר הלווייתו נערכה ביום שני בצהריים בקתדרלה של מילאנו.

לפי הערכות העיתונות האיטלקית כ-200,000 איש עשו דרכם לקתדרלה של מילאנו בסוף השבוע האחרון על מנת לחלוק כבוד לאיש אשר הותיר את חתמו על ההיסטוריה של הדיוקזיה האמברוזיאנית במאה האחרונה. חוקר ומלומד ישועי גדול, מורה ורועה, הוא הוביל את הדיוקזיה של מילאנו במשך יותר משני עשורים, מ-1980 ועד לפרישתו ב-2002.

ביום שני, כאשר דלתות הקתדרלה נפתחו לפני מיסת ההלוויה, כבר היה מספר רב מאוד של אנשים שעמדו בתור, מחכים ומקווים למקום בתוך הכנסייה, ומסכים גדולים הוצבו בכיכר עבור אלו שהבזיליקה לא יכלה להכיל.

את הליטורגיה, אשר שודרה בשידור חי ברחבי המדינה, הוביל הארכיבישוף הנוכחי של מילאנו, החשמן אנג'לו סקולה. האפיפיור שלח את הכהן הראשי (archpriest) של בזיליקת פטרוס הקדוש, החשמן אנג'לו קומאסטרי, כנציגו המיוחד – עם מסר אישי מאוד לתושבי מילאנו, מאמינים ולא מאמינים אשר באו להתאבל על מותו של החשמן מרטיני.

להלן התרגום של רדיו ותיקן למסר של האב הקדוש:

אחיי ואחיותיי היקרים,

בשעה זו אני רוצה להביע את קרבתי בתפילה ובאהבה, לדיקוזיה של מילאנו כולה, לחברי המסדר של ישוע [ישועים – א.י.], לקרובים ולכל האנשים שאהבו וכיבדו את החשמן קרלו מריה מרטיני ורצו ללוותו במסעו האחרון זה.

"נר-לרגלי דברך; ואור, לנתיבתי" (תהילים קיט: קה): ביכולתן של מלים אלו של מחבר התהילים לסכם את כל קיומו של כהן נדיב ונאמן זה של הכנסייה. הוא היה איש האלוהים, אשר לא רק למד את המקרא, אלא גם אהב אותו בצורה עזה והפך אותו לאור של חייו, כך שהכל היה "ad maiorem Dei gloriam" – לתהילתו הגדולה של האל. ומסיבה זו הוא היה מסוגל ללמד את המאמינים ואת אלו שחיפשו אחר האמת כי המילה היחידה הראויה שישמעו לה, יקבלו אותה וינהגו על פיה היא זו של האל, מפני שהיא מראה לכולם את נתיב האמת והאהבה. הוא עשה כן בפתחון לב אמיתי ולעולם לא סרב לדיאלוג או מפגש עם אדם, ובכך שעה באופן ממשי להזמנתו של השליח "היו נכנים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל-מבקש מאתכם חשבון התוחלת אשר בקרבכם" (האיגרת הראשונה לפטרוס השליח, ג':15). הוא היה, בנפש של צדקה עמוקה של רועה, לפי המוטו האפיסקופי שלו "Pro veritate adversa diligere", קשוב לכל המצבים, בייחוד לקשים ביותר, מקורב באופן אוהב לכל אלו האבודים, העניים, הסובלים.

באחת הדרשות ותפילות שנתן במהלך כהונתו הארוכה בשירות הדיקוזיה האמברוזיאנית הזו, הוא התפלל כך: "אנו מבקשים ממך, אדון, תן לנו מי מעיין עבור האחרים, לחם בצוע עבור האחרים, אור לאלו ההולכים באפלה, חיים לאלו המגששים בחשכת המוות. אדון, היה החיים של העולם, אדון, הנחה אותנו לקראת הפסחא של, ויחד נצעד לעברך, נישא את הצלב שלך, נטעם communion עם תחייתך. יחד עמך נצעד לקראת ירושלים השמימית, לעבר האב" (דרשה של ה-29 במרץ, 1980).

מי ייתן והאדון, אשר הנחה את החשמן קרלו מריה מרטיני במהלך כל חייו, יקבל את המשרת הבלתי נלאה הזה של הבשורה ושל הכנסייה בירושלים השמימית. מי ייתן וברכתי תנחם את כל אלו הנוכחים ואלו האבלים על מותו.

מקסטל גנדולפו, ה-3 בספטמבר, 2012.

האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר