מאמר המערכת של האב לומברדי: מסע של תקווה

(17.3.2012) הרבה מהסיבות למסעו של האפיפיור למקסיקו וקובה, מסע שיתחיל בעוד מספר ימים, הובאו בבירור: חגיגות המאתיים לעצמאותם של עמי אמריקה הלטינית; רצונם העז של המקסיקנים לארח את האפיפיור במדינתם; חגיגות העשרים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין מקסיקו לכס הקדוש; חגיגות 400 השנה לגילוייה של גבירתנו של קוברה, הפטרונית של קובה; שנת היובל ועוד.

במרכזו של כל מסע אפיפיורי עומד המימוש של תפקידו של האב הקדוש כרועה של הכנסייה האוניברסאלית, חיזוק אחיו באמונה לפי מצוותיו של ישוע. למרות זאת, אולי נוכל לזהות תמה ספציפית למסעו זה ליבשת אמריקה. ללא ספק יהיה זה מסע של תקווה;

תקווה לעם במקסיקו, אשר למרות משאבים עצומים ואפשרויות עצומות הזמינים להם, סובלים מבעיות רציניות כעת ובעתיד: הווה ועתיד המוכתמים באלימות תהומית.

התקווה לעם בקובה, החש שהוא על סף עידן חדש ובכך הופך למציאות את המלים המנבאות של יוחנן פאולוס השני לפיהם קובה והעולם יממשו אווירה של פיתוח, חופש ופיוס;

תקווה לכל אמריקה הלטינית, היכן שלכנסייה המחוייבת ל"שליחות היבשתית" שהחלה בועידת אפארסידה יש רצון עז להמשיך ולתרום לפיתוחה של היבשת בכדי שערכים, הן כלל אנושיים והן נוצריים, יבטיחו את קידום תושביה, למרות הקשיים והסכנות של זמננו.