מאמר המערכת של האב לומברדי: שעתה של סומליה?

(24.2.2012) בימים האחרונים התקיימה בלונדון ועידה בינלאומית חשובה בנושא סומליה. כולם מקווים כי זו תהיה נקודת ההתחלה לבנייה מחדש של מוסדות המדינה, שבקושי מתקיימות כבר יותר מעשרים שנה לאחר שנהרסו מתוך חוסר יציבות ומלחמת אזרחים. זוהי מדינה ענייה שהופקרה לגורל של כאוס ואלימות כמעט לחלוטין על ידי הקהילה הבינלאומית, דברים שהובילו עם הזמן להתגברות תופעת הפיראטים בים שסביב. מלחמה, רעב ועוני: התחלואות העתיקות של האנושות ממשיכות לפגוע באנשים שכבר כמעט ושכחו את זכרון התקווה. קשה לאמוד את מספר הקרבנות. הם רבים מדי ובלתי ידועים. ללא ספק רבים מהם ילדים ועדויות הפליטים בדבר האלימות של מיליציות אל-שבאב גורמות לצמרמורת.

הקתולים הם מיעוט קטן – במקומות רבים הם אינם נמצאים כלל. אך הם נתנו דוגמאות רבות וראויות להערצה של מרטיריון בסולידריות עם העם הסובל. בואו נזכור כמה מהם: הבישוף קולומבו, הבישוף האחרון של מוגדישו שבסיסו היה שם ושנהרג בקתדרלה שלו ב-1989; גרציאלה פומאגלי, רופאה מתנדבת שנהרגה בבית החולים שלה ב-1995; אנאלנה טונלי, רופאה גם היא, שנהרגה בבית החולים שלה ב-2003; הנזירה סגורבטי, אחות שנהרגה בעת שיצאה מבית החולים שלה ב-2006. "מי ייתן והכנסייה הקתולית", כתבה אנאלנה ימים ספורים לפני שנהרגה, "תבין ותקבל שאפילו כאשר נדמה כי אינה מצליחה, האהבה תמיד תנצח לבסוף: אהבה זו היא האמת, הטוב, אי-האלימות, היכולת לסלוח, נהרות החמלה." עם מורשת רוחנית זו אנו מקווים להשתתף בעבודת הפיוס, השלום והבנייה מחדש בסומליה.