מאמר המערכת של האב לומברדי: אש בבית הסוהר

(17.2.2012) במאמרו השבועי האב פדריקו לומברדי דן בטרגדיה שארעה בקומיאגואה.

היו השבוע חדשות שמאתגרים באופן עמוק את המסוגלות שלנו לחמלה: הידיעה אודות השריפה בבית הכלא בקומיאגואה בהונדורס, היכן שמאות אסירים – מבלי לספור את יותר מ-300 הפצועים, נהרגו מחנק ונשרפו למוות בעודם לכודים בתאיהם. אים ונורא. כאב. דקירה ישירה בלב. יותר משליש מהאסירים בבית כלא בצפיפות מעבר לדמיון – מה שקורה לעתים קרובות מדי, בייחוד במדינות עניות אך לא רק בהן. אין זו הפעם הראשונה. נזכרנו בטרגדיות דומות מהשנים האחרונות. אלו אינם מאורעות נדירים דיים. ב-2004, גם בהונדורס, יותר ממאה מתו בסן פדרו סולה. ובצ'ילה, אלג'יריה, הרפובליקה הדומיניקנית, ברזיל, ערב הסעודית, מרוקו, אל סלוודור, תוניס, ארג'נטינה ומקסיקו. אם פורצת אש בבית כלא, כמעט תמיד יהיה אסון.

 היו מודעים לכך. העובדה שאנשים טועים אינה מונעת מהם כל זכות לכבוד, היא לא מצדיקה התאכזרויות בסביבה אלימה המבזה לא רק אותם אלא גם את אלו שלעתים קרובות אחראים עליהם והופכת כל שיקום לבלתי אפשרי כמעט לחלוטין.

המסמך הסינודי שפורסם על ידי האפיפיור בבנין עורר את שאלת מצבם האיום של אסירים באפריקה, אך ביקורי של האפיפיור לבתי כלא ברומא, האחרון מביניהם לפני כחודשיים ברביביה, תמיד הפנו את תשומת לבנו למצבם ובעיותיהם החמורות של אסירים ברחבי העולם, בכך שאנו נזכרים עד כמה תנאיהם הם למעשה אמדן למידת התרבות במדינות שונות. יתר על כן, הבשורה מזכירה באופן מפורש ביותר כי זהו אחד הקריטריונים בהם אנו נשפטים על ידי האל: " במשמר הייתי ותבאו אלי" – "במשמר [הייתי] ולא בקרתם אותי" (מתי 25:36-43). המתים המושחתים בקומיאגואה מייצגים, במציאות, את פניו של המשיח לכל אחד מאיתנו.