מאמר המערכת של האב לומברדי: שמרו על זכרון השואה

(27.1.2012) לפני ששים ושבע שנים, ב-27 בינואר 1947, הגיע לסופו קלון אושוויץ. יום הזיכרון לשואה נקבע לתאריך זה כזכר למקום נורא ביותר זה שהתרחשה בו הטרגדיה הכה מזעזעת. איננו יכולים ואסור לנו לשכוח. אם היו אנשים שיכלו לבצע את הזוועות הללו, אף אחד לא יוכל להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב בעתיד. זיכרונות אלו הופכים לתזכורת כואבת ליום זה ולתמיד.

היזהרו! 67 שנים הינם פרק זמן ארוך. הדור שחווה את זוועות השואה בעצמו הולך ונעלם. עלינו להשתתף בדאגתם של אלו החוששים מהסכנה שאנשים ישכחו, או אף יותר גרוע – יכחישו את השואה מסיבות שאינן רק בורות אלא – ונורא לומר זאת! – מסיבות של שנאה פוליטית, אתנית או דתית. זיכרון השואה הוא דבר קריטי בהיסטוריה של האנושות כאשר אנו מנסים להבין מה עומד על המאזניים בדברנו על הכבוד המהותי של כל בן אנוש, האוניברסאליות של זכויות האדם והמחויבות להגנתם.

למאמינים זהו ללא ספק גם "לוקוס תיאולוגיקוס" – מקור לתיאולוגיה. זהו המקום והנושא שמעלה את השאלות הרדיקליות ביותר על האל ועל הרוע. זוהי גם החזית האחרונה שלנו מול האל, מקום הדן בשאלות האולטימטיביות ממעמקי השתיקה בפני מסתורין כה גדול. לנוצרים, זהו המקום בו אנו מסתכלים לעבר הצלב בתקווה שהכאב והיגון יובילו לחיים. האפיפיור הפולני והאפיפיור הגרמני, באושוויץ וביד ושם, זכרו. וגם אנו מציינים יום זה, ראשית בסולידריות עם עם ישראל ועם כל קרבנות הרציחות האבסורדיות ומלאות השנאה אשר נשלל מהם הכבוד האנושי – יהיה מוצאם ותרבותם אשר יהיה.