נאומו של הרב דוד רוזן בכינוס למען השלום שנערך באסיזי

בעצם הגדרתה העלייה לרגל הינה יותר מאשר רק מסע. הקונספט המקראי של עלייה הינו מילולי ורוחני כאחד. הוא היה מילולי כיוון שהמאמין ממש עלה להרי יהודה, לירושלים ולבית המקדש. אולם, הסימליות הפיזית ביקשה להטמיע בתודעתו של העולה לרגל הלך רוח של עלייה רוחנית והתקרבות לאל, וכתוצאה מכך המאמין קיים את רצון ומצוות האל.

 

ראייה זו של העלייה לרגל, ושל העלייה הרוחנית, מהווה מרכיב מרכזי בחזון הנבואי של כינון גן העדן עלי אדמות – החזון המשיחי של שלום אוניברסלי.  במלותיו של הנביא ישעיהו (ב', ג'-ד'): "...והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה אל-בית אלהי יעקב, וירנו מדרכיו, ונלכה בארחתיו: כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלים. ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים; וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות--לא-ישא גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדו עוד מלחמה." והנביא ממשיך (יא', ו'-ט') "וגר זאב עם-כבש, ונמר עם-גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נהג בם. ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן; ואריה, כבקר יאכל-תבן. ושעשע יונק, על-חר פתן; ועל מאורת צפעוני, גמול ידו הדה. לא-ירעו ולא-ישחיתו, בכל-הר קדשי:  כי-מלאה הארץ, דעה את-יהוה, כמים, לים מכסים."

 

ישנו לכך פירוש ידוע של רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שחי לפני מאה שנים. הוא טען כי חזון זה של שלום כבר התממש בהיסטוריה הדתית של המין האנושי – בתיבת נוח. כבר במקרה זה חיות טרף התקיימו בצמחונות וטרפם הפוטנציאלי חי בשלום. עם זאת, הוא ציין כי ההבדל העיקרי בין המצב בתיבת נוח לבין זה שבחזונו של ישעיהו הוא שבתיבת נוח לא היתה ברירה. זו היתה האפשרות היחידה שהיתה לחיות לשרוד את המבול. חזונו של ישעיהו, לעומת זאת, נובע מ"דעה את-יהוה", משמע ידיעת האל; החזון נובע מרצון ומהבנה רוחנית עמוקה ביותר.

 

עבור רבים בעולמנו השלום הינו צורך מעשי –  ואכן כך הדבר. אך אל לנו להמעיט בערכה של הברכה לעולמנו בשל הפרגמטיות שלה, הרי יש לכך מימד נוסף. המטרה אותה מבקשים להשיג אנשי אמונה, הדבר שעבורו הם שואפים לעלות "אל-הר-יהוה", הינו הראייה וההבנה כי השלום הוא ביטוי נשגב לרצון האלוהי ולצלם האלוהים שבו נברא כל אדם.

 

אנו חבים אות תודה לזכרו של יוחנן פאולוס השני המבורך על כך שהציג שאיפה זו בצורה כה גלויה כבר לפני 25 שנים באסיזי, ועלינו להודות מעומק ליבנו ליורשו, האפיפיור בנדיקטוס ה-16, על כך שהמשיך בדרכו. חכמי התלמוד מלמדים אותנו כי לא זאת בלבד שהשלום הוא בשמו של האל (מסכת שבת, דף י' עמוד ב' – ראה שופטים ו', כד'), אך גם כי זו דרישת קדם חיונית לגאולה, ככתוב (ישעיהו נב', ז'): "משמיע שלום... משמיע ישועה" (דברים רבה כ', י'). יתר על כן, חז"ל ציינו כי אין עוד ערך אותו אנו מצווים לרדוף כשם שאנו מצווים לרדוף את השלום, כפי שנכתב (תהלים לד', טו'): "בקש שלום ורדפהו".

 

מי ייתן וכינוס זה היום יעורר את כל אנשי האמונה והרצון הטוב, נשים וגברים כאחד, לתרום למאמצינו להפוך מטרה זו למציאות, מציאות אשר תביא ברכה אמיתית ומזור לאנושות, ככתוב: "שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר יהוה—ורפאתיו" (ישעיהו נז', יט').

 

הרב דוד רוזן

מנהל בינלאומי לעניינים בין-דתיים של הוועד היהודי-אמריקני