נאומו של מוחמד אל סמאק בפני האסיפה

מר סמאק פתח את דבריו בשאלה, מדוע סינוד פנימי קתולי העוסק בנוצרים במזרח התיכון מזמין מוסלמי לדבר? אם מצב הנוצרים במזרח התיכון היה טוב יותר, היה צורך בסינוד הזה? האם סינוד כזה יכול להבטיח את יציבותם ולחזק את שורשיהם של הנוצרים בארץ אבותיהם? ומה תפקידי כמוסלמי בסינוד כזה?

סמאק הביע תקווה שלא רק הוותיקן, אלא גם שומר המקומות הקדושים, המלך הסעודי, עבדאללה בן עבדל עזיז, התומך בדיאלוג מוסלמי -נוצרי יקדם יוזמות לדיאלוג על רקע תרבותי, לאומי ואנושי.

סמק סבור שלא הוזמן לשמוע על הצרות של הנוצרים במזה"ת שכן מוסלמים ונוצרים חולקים את סבלם במזרח התיכון, החיים באזור שמבחינה פוליטית וחברתית נמצא מאחור, בחולשתו הכלכלית והתפתחותית בתוך מציאות של מתיחות על רקע דתי. עם זאת הפיכת הנוצרים ליעד להתקפות על רקע דתי, גם אם זו תופעה מקרית וחדשה, היא מסוכנת! מחד היא גורמת לקריעת מרכיב חשוב במרקם החברתי של אומותינו, שהנוצרים הם חלק בלתי נפרד מהם, ושנית היא מציגה דימוי מוטעה של האסלאם. האסלאם מטיף להכרה בהבדלים בין אנשים, שהם אחד הסימנים לבריאה אלוהית וביטוי חי לרצון האל: לקבל את הפלורליזם, לכבד את ההבדלים באמונות, כולם ביטוי למסר האלוהי ולהתגלויות של האל. בקוראן כתוב שעמי הספר הם חלק מהסימן של אללה, הכל יכול: הם העומדים במשך כל הלילה והוגים ועוסקים בהערצת האל. הם מאמינים באללה ובאחרית הימים הם מצווים על עשיית טוב והימנעות מרע ומזדרזים למצוות הדת, הם סוג של צדיקים. (ראה סורה 3 113-114)

סמאק ביקש להצביע על שתי בעיות עיקריות איתן מתמודדים הנוצרים במזה"ת: חוסר הכבוד לזכות לשוויון אזרחי מול החוק בחלק מהמדינות, וחוסר הבנה את רוח האסלאם והוראתו. במיוחד בכל הקשור ליחס האסלאם לנצרים המתוארים בקוראן: הקרובים ביותר באהבתם למאמינים (המוסלמים), ומצדיק את אהבתם בכך שכוהני הדת והנזירים שלהם לא נוהגים בגאווה.נקודות חולשה אלה גורמות לביטויים אינטלקטואלים ופוליטיים שלילים וגורמים נזק רב לנוצרים ומוסלמים  כאחד, ובמטרותיהם המשותפות.

 

סמק יצא בקריאה להפוך את נקודות החולשה למקור כוח, לעודד כבוד הדדי כבסיס לאזרחות טובה, להקדם שוויון  זכויות וחובות. להרחיק תרבות של קיצוניות השוללת את האחר, ולהתנגד לאלו במבקשים מונופול בלעדי על האמת האולטימטיבית.יש לתמוך בקידום תרבות ומודרניזם, תרבות של צדקה, סליחה וכבוד לאמונות דתיות, לתרבות, לשפה, לצבע ולגזע, כפי שמלמד הקוראן, האל בוחן אותנו בשונותנו.

הנוצרים במזרח התיכון נמצאים במבחן, אמנם לא רק הם זקוקים לתמיכה, אבל אסור שזה יגרום להם להגר החוצה או להסתגר, לנטוש את עמם וחובותיהם המוסריות כלפי אחיהם המוסלמים. זו חובתם לאפשר לחברה המוסלמית להגן על זכויותיהם לחופש וחיים בכבוד.

נוכחותם של הנוצרים בחברה היא חיונית למוסלמים כנוצרים, זהו צורך לא רק למזרח אלא גם לעולם כולו. הירידה הכמותית בנוכחות הנוצרים היא דאגת כל החברה המוסלמית באשר היא.

סמאק סיכם ואמר, שהוא יכול לחיות כמוסלמי עם אחיו המוסלמים, אבל כערבי במזרח התיכון הוא לא יכול לחיות ללא אחיו הנוצרים הערבים. הגירת הנוצרים גורמת להידלדלות הזהות הערבית, שפתה, תרבותה והאותנטיות שלה.

לפיכך, פנה סמק לוותיקן, והדגיש את חשיבות הנוצרים למזרח התיכון, הם אינם מיעוט מקרי, אמר, מקורם  במרחב הגיאוגרפי הזה עוד בטרם האסלאם הם חלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון, הם חלוצי הרנסאנס הערבי, משמרי השפה הערבי, שפת  הקוראן, מובילי המאבק לשחרור והחזרת הריבונות הערבית והיום נושאי דגל המאבק בכיבוש, למאבק בהפרת זכויות העם במיוחד בירושלים, ופלסטין הכבושה בכלל. כל דיון בעתידם בלי לתת לכך תשומת לב מספקת יובילו למסקנות מוטעות. חשוב שסינוד זה ישמש יותר מאשר מקום לחלוק את כאב הסבל של הנוצרים, התקווה תינתן מהעשייה  משיתוף פעולה עם מוסלמים לקידום היחסים ושמירה על הקהילה המקומית, כך שהמזרח, המקום בו הייתה ההתגלות האלוהית יישאר ראוי  לשאת את דגל האמונה, הצדקה והשלום, לעצמו ולעולם כולו.