יחסי יהודים-נוצרים והמזרח התיכון, נאומו של הרב דוד רוזן בפני האסיפה

היחסים כיום בין הכנסייה הקתולית והעם היהודי הם שינוי מבורך בימינו – ואפשר לטעון שאין לו מקבילה היסטורית. בדבריו בבית הכנסת הגדול ברומא בינואר האחרון, הוד קדושתו האפיפיור בנדיקטוס XVI התייחס להחלטות מועצת הוותיקן השנייה ציון דרך ואנו לדבר על יחסינו עם העם היהודי, המסמן תחילתו של שלב חדש ומשמעותי".

 

מדובר בשינוי משמעותי אחרי מאות, אם לא אלפי שנים, של "הוראת הבוז" ביחס ליהודים וליהדות, אשר השפעתה לא יכולה להתפוגג בן לילה ואפילו לא לאחר ארבעים וחמש שנים. באופן בלתי נמנע ההשפעה של השינוי ביחסי הכנסייה הקתולית והיהודיים שונה ממקום למקום, בהשפעת גורמים סוציולוגיים, חינוכיים ואפילו פוליטיים. יש נטייה לראות את עיקר ההשפעה של החלטות מועצת ותיקן השנייה בארצות הברית, שם יהודים ונוצרים חיים כמיעוטים אקטיביזם ומעורבים חברתית, בטוחים בזהותם, בתוך החברה הכללית שהיא חילונית וליברלית. יחסי יהודית ונוצרים קתולים בארה"ב כוללים שיתוף פעולה וקשרים בין קהילות ומוסדות חינוכיים; כיום בארה"ב ניתן למצוא עשרות מוסדות אקדמאיים העוסקים באופן ממשי יחסים יהודים-נוצרים, בזמן שבשאר העולם יש אולי שלושה כאלה. אכן קהילות יהודיות רבות בארה"ב רואות בכנסייה הקתולית ידידת אמת עם ערכים עמוקים ואינטרסים משותפים. זכות היא עבורי לעמוד בראש הנציגות הבינלאומית ליחסים בין דתיים של  הועד יהודי אמריקאי, שהיה וממשיך להיות הארגון היהודי המוביל לאותו שינוי היסטורי.

אולם יש לזכור מדינות רבות בהן גורמים חברתיים ודמוגראפיים שונים. ברוב הארצות בהן הקתוליות היא עדיין גורם חברתי משמעותי, הקהילות היהודיות הן קטנות, אם קיימות, ויחסי נוצרים- יהודים לרוב לא מקבלים תשומת לב. הופתעתי לגלות כהני דת ואנשי כנסיה בכירים שאינם יודעים דבר על היהדות בת זמננו או על Nostra Aetateעצמו, והמסמכים, והוראות הכנסייה בעקבותיו. גם בקרב מרבית העולם היהודי, יש עדיין בורות רבה ביחס לנצרות ולנוצרים, במיוחד במקומות המגע בין הקהילות מועט.

 

במדינת ישראל, הבעיה מורכבת יותר בשל ההקשר הפוליטי והסוציולוגי. במזרח התיכון, כמו ברוב חלקי העולם, הקהילות נוהגות לחיות במסגרות לשוניות, תרבותיות ודתיות משלהן, וישראל אינה יוצאת מן הכלל במובן זה.  יתר על כן, הערבים הנוצרים מהווים מיעוט בתוך מיעוט – בערך 120,000 בתוך אוכלוסייה ערבית של כמיליון וחצי, ברובה מוסלמית, המהווה כעשרים אחוז מכלל אוכלוסיית ישראל (כשבעה וחצי מיליון).

 

הערבים הנוצרים בישראל הם מיעוט דתי מצליח במובנים רבים. מעמדם הסוציו-אקונומי גבוה מהממוצע, תלמידי בתי הספר הנוצרים משיגים את הישגים גבוהים במיוחד בבחינות הבגרות השנתיות, רבים מהם בולטים מבחינה פוליטית ומפיקים תועלת מהחיים בחברה דמוקרטית שהם חלק אינטגראלי ממנה. אולם במציאות היומיומית כמעט ואין מגע בארץ בין יהודים ונוצרים,  גם ליהודים היוצאים אל מחוץ לגבולות הארץ המפגש עם לא יהודים אינו על בסיס דתי.  עד לפני זמן לא רב, רוב החברה היהודית כלל לא הייתה מודעת לשינויים שחלו ביחס הכנסייה ליהודים. בשנים האחרונות ניתן לראות שינוי מסיבות שונות וראוי לציין שתיים מהן.

 

- במרץ 2000 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס II המנוח בירושלים, שש שנים לאחר קינון יחסים הדדיים מלאים בין ישראל והכס הקדוש. עבור הישראלים, מראה האפיפיור ליד הכותל המערבי, שריד של בית המקדש השני, עומד מתוך כבוד למסורת היהודית ומניח פתק על גביו נכתב טקסט שנכתב לטקס דתי שנערך שהתקיים שבועיים קודם לכן, כאן בכנסיית  פטרוס, בו ביקש סליחת האל על החטאים שבוצעו כלפי היהודים במהלך הדורות, היה מראה overwhelming  ובעל השפעה. ללא ספק האפיפיור יוחנן פאולוס II הבין שהנוכחות שלו שם תהיה בעלת עוצמה ותביע את השינוי בגישה ובתורות הכנסייה כלפי העם היהודי ואת מחויבות להמשיך ולקיים יחסי ידידות וכבוד הדדיים עימו. דרך ארוכה מצפה ליהודים הישראלים עד שיוכלו להתגבר על זיכרונות העבר השלילי, אך אין ספק שניתן לראות שינוי מאז אותו ביקור היסטורי. זאת ועוד, האפיפיור התווה דרך חדשה לדיאלוג, בצורת הועדה הבילטראלית של הרבנות הראשית בישראל והוועדה של הכס הקדוש ליחסים דתיים עם היהדות, שהוקמה ביוזמתו וזכתה לתמיכת האפיפיור בנדיקטוס XVI בביקורו בארץ הקודש בשנה שעברה, וגם בדבריו בבית הכנסת הגדול כאן, ברומא, מוקדם יותר השנה.

 

- בשנים האחרונות הגירתם של נוצרים רבים לישראל השפיעו על ההרכב הדמוגראפי של הנוצרים בישראל. אני מתייחס ראשית לכשחמישים אלף נוצרים דתיים שקבלו אזרחות מתוקף חוק השבות כחלק מגלי ההגירה בשני העשורים האחרונים מברית המועצות לשעבר. הם משולבים בחברה היהודית ישראלית בקשרים משפחתיים, חברתיים ותרבותיים, ויש רואים את הדמיון לקהילה הנוצרית הראשונה, בהיותם מיעוט הנוצרי שהוא חלק מהרוב היהודי.

נוצרים אלה, כמו הקהילות הנוצריות הערביות, בעלי זכויות מלאות כאזרחים ישראלים הנהנים מזכויות הצבעה מלאות ושוויון בפני החוק. אולם יש אוכלוסייה נוצרית שלישית בישראל, אשר מעמדה החוקי הוא לעתים בעייתי. עשרות אלפי נוצרים דתיים מהגרי עבודה – מהפיליפינים, ממזרח אירופה, מאמריקה הלטינית ומדרום סהרה באפריקה החולקים גורלם עם כרבע מיליון מהגרי עבודה. רובם נמצאים במדינה באופן חוקי וזמני, אולם קרוב למחציתם נכנסו או נשארו באופן בלתי חוקי ומעמדם בלתי יציב מבחינת החוק. יחד עם זאת הם מקיימים חיים דתיים ומהווים מימד שלישי משמעותי במציאות הנוצרית בישראל כיום.

 

שני האירועים שציינו מביאים לאינטראקציה רבה יותר עם נוצרים ואמונתם. זאת ועוד, בישראל פועלים כמאתיים ארגונים ישראליים המקדמים הבנה ושיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני ובהם עשרות המתמקדים  יש גם עשרות גופים המקדמים מפגש בין דתי, דיאלוג ולימודים, והנוכחות הנוצרית בדיאלוג גדולה, ביחס גבוה לאחוזם באוכלוסיה זאת הודות לנוכחותם הבולטת של מוסדות נוצריים, כהני דת, אנשי אקדמיה, ונציגות בינלאומיות של כנסיות וכו', התורמים בצורה משמעותיים למאמצים אלה. יתר על כן, היות מדינת ישראל בה נוצרים, ומוסלמים, הם מיעוטים המעוניינים להיות מובנים על ידי הרוב היהודי, מעודדת אותם להיות מעורבים בדיאלוג.

 

הנוצרים אזרחי ישראל נמצאים במצב שונה מאד מאחיהם בקהילות אחרות בארץ הקודש, שהן חלק אינטגראלי מהחברה הפלסטינאית הנאבקת על עצמאותה והמעורבת באופן בלתי נמנע בסכסוך הישראלי – הפלסטינאי על בסיס יומיומי. אכן, כמה מקהילות הממוקמות בהצטלבות דרכים בין אזורי השיפוט הישראלי והפלסטינאי סובלים את נbear the burnt של אמצעי הביטחון שהמדינה היהודית חייבת לקיים על מנת להגן על האוכלוסייה מפני האלימות מתמשכת בשטחים הפלסטינאיים. זה רק נכון והולם שנוצרים פלסטינאיים כאלה יביעו את מצוקתם ותקוותם ביחס למצב. אולם ראוי לציון ומצער כי הבעות אלה לא היו תמיד בהתאמה לרוח המגיסטריום בקשר ליחס אל היהודים והיהדות.  דבר זה משתקף גם בקונטקסט גיאוגרפי רחב יותר, שם ההשפעה של הסכסוך הישראלי – ערבי גרמה לעתים קרובות לאי נוחות עבור נוצרים רבים עם הגילוי מחדש של הכנסייה את שורשיה היהודיים, ולפעמים למתן עדיפות לדעה קדומה היסטורית.

מצוקתם של הפלסטינים מדאיגה את היהודים הן בישראל והן בתפוצה.  היהדות הנחילה לעולם את ההכרה שכל אדם נברא בצלם; כפי שלימדו חז"ל, כל אקט של חוסר כבוד כלפי אדם אחר הוא אקט של חוסר כבוד כלפי בורא העולם; באחריותו לדאוג לסובלים במיוחד אם סבלם נגרם מסכסוך שאנו לוקחים בו חלק, ובאופן פרדוקסי במקום שבו חובתנו המוסרית והדתית היא להגן על עצמנו.

 

כישראלי ירושלמי, המצב המצער בארץ הקודש וסבלם של רבים משני צדי המתרס הפוליטי, הוא מקור לכאב רב; גם כאשר הוא משמש כטיעון להחמרת המתחים מעבר לקונטקסט הגיאוגראפי.

עם זאת אני מודה לאל על המספר הראוי לציון של ארגונים בחברה שלנו הפועלים להקטין עד כמה שאפשר את הסבל באותו קונטקסט קשה.

אני גאה להיות המייסד של אחד הארגונים האלה, רבנים למען זכויות האדם, אשר מנהלו וחבריו, כאזרחים ישראליים נאמנים, ממשיכים להיאבק על מנת לשמר ולקדם זכויות אדם וכבוד אישי. אני מודע למרחץ הדמים של העבר הקרוב ברחובות ערינו, והאיומים הממשיכים עד היום מצד אלה המחויבים באופן גלוי להרס והשמדת ישראל. עם כל זאת עלינו לשאוף לעשות כל מה שביכולתנו על מנת לצמצם את הקשיים ובמיוחד כשהם מתייחסים לקהילות הנוצריות בירושלים וסביבתה.

למעשה, בחודשים האחרונים היה שיפור ניכר במצב, למשל ביחס לתנועה החופשית של הכהונה הדתית, ולאחרונה יש סימנים ל הבנה גדלה והולכת אצל הרשויות לצרכי הקהילות הנוצריות, למרות אתגרי הביטחון. אנו ממשיכים לתמוך בזה, כי אנו מאמינים שבסופו של דבר יהיה זה לטובת כולם.

 

אכן, אחריותנו היהודית היא להבטיח שהקהילות הנוצריות תפרחנה בתוכנו, כשאנו מכבדים את היות ארץ הקודש היא ארץ לידתה של הנצרות ומקומותיה הקדושים, מתחזקת על ידי האחווה בינינו המתחדשת.

מצבם של מיעוטים הוא תמיד בבואה עמוקה של המצב החברתי והמוסרי של החברה בכללותה. רווחתן של הקהילות הנוצריות במזרח התיכון מדד למצב המוסרי של המדינות שלנו. מידת הזכויות והחרות האזורית והדתית ממנה נהנים מזכויות נהנים הנוצרים מעידה על החוסן או החולשה של החברות להן הם שייכים במזרח התיכון.

 

יתר על כן, כפי שצוין, הנוצרים משחקים תפקיד גדול מספרית, יחסית לאחוזם באוכלוסיה, בקידום הבנה בין דתית ושיתוף פעולה. אכן זהו  חלק  מההוראה הנוצרית, להיאבק בדעות קדומות וחוסר ההבנה המייסרים את ארץ הקודש ובאזור כולו. אין לצפות מהקהילות הנוצריות הקטנות שתהיינה מסוגלות לשאת באחריות לבדן, נוכל לקוות לתמיכת הכנסייה האוניברסאלית וסמכותה שאכן תפעל להשכנת שלום בעיר ששמה פירושו שלום ושיש לה משמעות עבור הקהילות שלנו. סימן ראשוני לעשייה זו התגלה בתפקיד של ההנהגה הקתולית המקומית בשנים האחרונות בייסוד ועד של מוסדות דת של ארץ הקודש, המאחד את הרבנות הראשית של ישראל, בית הדין השרעי, משרד הדתות של הרשות הפלסטינאית וההנהגה הכנסייתית בארץ הקודש. ועד זה  מקל על התקשורת בין הרשויות הדתיות השונות, ומחויב לפעול, להילחם באי הבנות, גזענות והסתה, וכן הועד מבקש להוות מקור לפיוס ושלום כך ששני עמים ושלוש דתות יוכלו לחיות בארץ בכבוד מלא, חירות ושלווה.

 

מסמך העבודה (Instrumentum Laboris) של הסינוד המיוחד של המזרח התיכון מצטט את האפיפיור בנדיקטוס XVI בראיון שהוא נתן לעיתון "אוסרווטורה רומנו" בדרכו לארץ הקודש, כדלהלן:  "חשוב מצד אחד שיהיה דיאלוג– עם היהודים ועם האסלאם – ובנוסף גם שיחות תלת-צדדיות" (חלק 96). אכן בשנה האחרונה, בפעם הראשונה, הועד האפיפיורי ליחסים בין דתיים והועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים ארחו ביחד עם הועד היהודי הבינלאומי לנושאים בין דתיים (IJCIC) והקרן לשלוש הדתות בסביליה, ספרד, את הדיאלוג התלת צדדי שלנו. דבר זה משמח במיוחד, שכן ההצעה למפגש הוגשה בתקופה שהייתי היו"ר של IJCIC, ואני תיקווה שזו רק ההתחלה של דיאלוג תלת צדדי נרחב יותר, על מנת להתגבר על חשדנות, דעות קדומות ואי הבנה, כך שנוכל להדגיש את הערכים המשותפים של משפחתו של אברהם אבינו לרווחת האנושות כולה.

נראה לי כי הועדה הבילטרלית שהוזכרה לעיל עם הרבנות הראשית של ישראל והועד של מוסדות הדת בארץ הקודש ביחד יציעו הזדמנויות ואתגרים גדולים יותר בעניין.

 

מסמך העבודה מספק גם תובנות חשובות ביחס לאופי יחסי נוצרים עם הן מוסלמים והן יהודים. הוא מצטט את דברי האפיפיור בנדיקטוס ה-XVI בקלן באוגוסט 2005, כשתיאר את היחסים עם האסלאם בתור "כורח חיוני... בו במידה רבה תלוי העתיד" (חלק 95). אכן במזרח התיכון זוהי אמת מוסכמת. בין אם מבינים את התפיסה של  דאר אל-אסלאם רק בהקשר גיאוגרפי / תרבותי או בהקשר התיאולוגי, השאלה הקריטית עבור עתיד  הקהילות שלנו היא, האם האחים המוסלמים שלנו יכולים לראות את הנוכחות הנוצרית והיהודית כחלק לגיטימי ואינטגראלי של האזור בשלמותו. אכן הצורך להתייחס לבעיה זו הוא לא פחות מ"כורח חיוני ... בו ... עתידנו תלוי".

זה מתייחס לעצם הבעיה ל"שורש" הסכסוך היהודי – ערבי. אלה הטוענים שהכיבוש הוא שורש  הסכסוך הם במקרה הטוב, לא כנים. סכסוך זה נמשך במשך עשרות שנים לפני מלחמת ששת הימים ב-1967 אשר כתוצאה ממנה הגדה המערבית ועזה עברו לשליטה ישראלית. "כיבוש" הוא למעשה התוצאה של הסכסוך, ו"הבעיה השורשית" האמיתית שלו היא האם העולם הערבי יכול לסבול בקרבו  ישות פוליטית ריבונית שאינה ערבית.

אולם מסמך העבודה המעיר על  דבר האל ( Dei Verbum)מתאר את הדיאלוג של הכנסייה עם "אחיה המבוגרים יותר" לא רק כנחוץ, כי אם כ"חיוני" (חלק 87). אכן בביקורו בבית הכנסת הגדול בעיר, השנה, האפיפיור בנדיקטוס XVI ציטט את  עיקרי הנצרות של הכנסייה הקתולית (חלק 839):- "בהרהוריה על המסתורין שלה, הכנסייה, אנשי האלוהים של הברית החדשה, מגלה את הקשר העמוק שלה עם היהודים, אשר נבחרו על ידי האל לפני כולם, לקבל את דברו"; והוסיף כי "האמונה היהודית, בשונה משאר הדתות שאינן נוצריות, היא ביטוי של התגלות האל".

מילים אלה חוזרות על דבריו של האפיפיור יוחנן פאולוס II המנוח, אשר בביקורו ההיסטורי באותו מקום תפילה יהודי מרכזי בעיר הזאת בשנת 1986 הצהיר כי "הדת היהודית אינה חיצונית לנו, כי אם בדרך מסוימת היא  פנימית לדת שלנו. על כן יש לנו יחסים עם היהדות שאין לנו עם כל דת אחרת". בנוסף, ההוראה האפוסטולית שלו מן ה-28 ביוני 2003 הוא תאר "דיאלוג ושיתוף פעולה עם מאמיני הדת היהודית" בתור "חשוב באופן יסודי להכרה העצמית של הנוצרים" בהתאם לקריאת המועצה הכנסייתית ל"הכרה בשורשים המשותפים המחברים את הנצרות עם העם היהודי, אשר נקראו לאל בברית שאין להפרה".

 

כפי שציינתי, המציאות הפוליטית במזרח התיכון לא תמיד מקלה על הנוצרים באזור להכיר, או לאמץ או המלצות אלה.

אולם אני מתפלל כי הנס לו קרא יוחנן פאולוס II "פריחת אביב חדש ביחסים ההדדיים" יהיה מורגש יותר ויותר במזרח התיכון ובכל העולם.

למטרה זו הבה נקדיש את עצמנו במסירות גדולה עוד יותר, הן על ידי תפילה והן על ידי עבודה, לשלום וכבוד לכל. הבה נתפלל במילותיו של האפיפיור יוחנן פאולוס II בכותל המערבי בירושלים אשר בהן סיים האפיפיור בנדיקטוס XVI סיים את הצגתו בבית הכנסת הגדול ברומא:

"שלח את שלומך על ארץ הקודש, על המזרח התיכון, על כל משפחת האדם; עורר את הלבבות של אלה הקוראים בשמך, ללכת בענווה בדרך הצדק והחמלה".

 

והרשו לי, כמי  הבא מהעיר שהיא קדושה ואהובה על כולנו, לסיים עם דברי משורר התהילים "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" (תהילים קכ"ח 5).