"למעלה משלושה מיליון מהגרי עבודה נוצרים במזה"ת"

"כמחצית הנוצרים במזרח התיכון הם מהגרי העבודה, רובם באזור מדינות המפרץ" אמר בישוף כווית בדיון באסיפת הסינוד, בערב היום הראשון של הדיונים.  בפתיחת הסינוד דיבר נציג המזכיר הכללי של כנס הבישופים של אסיה הבישוף של קוטאבטה, אשר בפיליפינים,  והעלה את אחת הבעיות הקושרות בין המזרח הרחוק והמזרח התיכון, מצבם של מהגרי העבודה. רבות דובר בהגירה היוצאת של בני הקהילות הנוצריות במזה"ת, העוזבים את ביתם ומתרחקים אל מחוץ למזרח התיכון, אך בבואנו לדון בשאלת ההגירה במזרח התיכון לא ניתן להתעלם מהגעתם של מיליוני מהגרי עבודה מדי שנה למזה"ת ובמיוחד למדינות המפרץ, מקום שאין בו קהילות נוצריות מקומיות, שם הם עובדים, לעיתים בתנאים קשים, מפלים ומבזים על מנת לפרנס את משפחתם. רבים ממהגרי העבודה, הודים ופיליפינים הם נוצרים קתולים. היו שהעלו את השאלה האם בעיית מהגרי העבודה היא חלק מבעיית הנוצרים במזרח התיכון? המזכיר הכללי של כנס הבישופים של אסיה וכן בישופים לטינים המשרתים במדינות המזרח התיכון ציינו שהם בהחלט נושאים באחריות לנוצרים אלה. חלק מהבישופים בכנסיות המזרחיות ביטאו את חששם, מחוץ לכותלי האסיפה, שמדובר בבעיה חיצונית של זרים, זמניים, ועדיף היה שסינוד זה יתמקד בבעיות הרבות של הקבוצות אתניות הנוצריות המקומיות, ובפרט הנוצרים הערבים.

רבות מהכנסיות במזרח התיכון נרתמו לפעול ולסייע לעובדים הזרים. בישוף קוואבדו, הבישוף של קוטאבטו בפיליפינים סיפר כי אך לפני מספר ימים הובאו לקבורה שני עובדים זרים שנשלחו לאחר מותם הטרגי לפיליפינים, מניסיונו, אין באפשרות המדינה במהלכים דיפלומטיים לסייע באופן משמעותי לעובדים במצוקה, למעט להחזירם לארצם, דבר שהעובדים לא רוצים שיקרה לפני שתושלם משימתם לפרנס את המשפחה. בצר להם, לעובדים הזרים אין למי לפנות אלא לכנסיות. הבישוף פנה בקריאה נרגשת לבישופים במזרח התיכון לדאוג למאמיניו וליצור מערך תקשורת יעיל שיאפשר התקשרות נוחה ושיתוף פעולה מרבי בין בישופי המזה"ת והמזרח הרחוק על מנת לנסות לסייע לעובדים.

הבישוף של הכנסייה הסורית- מלאבר מהודו ביקר את העובדה שעל פי החלטת הוותיקן מלפני כחמש עשרה שנים ישנה סמכות אחת במפרץ – לטינית – והכוהנים של הכנסיות המזרחיות משרתות תחת סמכותו הבלעדית. הוא ביכה את חסרונם של כהני דת עבור  הכנסיות הקתוליות המזרחיות שישרתו את המהגרים, אין פרוכיה, אין קתכיזם, שיעורי  דת או מסגרת דתית ההולמת את צרכיי המאמינים המשתייכים למסורת הסורית מלאבר, ולפיכך כל השירותים ניתנים על ידי הלטינים, טענה שהבישוף של כווית, מונסניור בלין יצא נגדה ובמספרים שהציג לאסיפה טען שיש ייצוג בהנהגת הכנסיות גם למזרחיים קתולים. עם זאת הוא חזר לגרף שהוצג על ידי הבישוף אטרוביץ' בהרצאתו אתמול, והדגיש, שלמעלה ממחצית הנוצרים במזרח התיכון, למעלה משלושה מיליון, מצוי במדינות המפרץ עליהן הוא אחראי, יחד עם הבישוף של איחוד האמירויות, מונסניור הינדר. הוא קבל על חוסר התייחסות למשמעות המספרית, הן בכנסיה בכלל ובפרט במהלך הסינוד.

הבישופים ציינו בנאומיהם שלכנסיה באזור המפרץ, במדינות בהן האסלאם היא דת המדינה יש מגבלות קשות על הפעילות, ובמיוחד על הגירת כהני דת. זכויות אדם ודאגה לפרט, מוגבלות. חופש פולחן מוגבל ואין חופש דת, בעוד קיים איסור על המרת דתם של מוסלמים, כל אחד מוזמן להתאסלם.  המגבלות על מקומות פולחן מאלצים את המאמינים להגיע למספר מצומצם של כנסיות, באחדות מהן מתפללים בכל יום שישי, היום החופשי של העובדים, 25,000 מאמינים ביותר מ10 מיסות, כאשר רבים, בשל אילוצים, לא יכולים להגיע לתפילה.

קיימים מספר ארגונים הפועלים לטובת העובדים הזרים, אך הבעיה רחוקה מפתרון, היא גדולה וסבוכה והוא אינו רואה פתרון בתווך הנראה לעין.

הכנסיות הקתוליות, במיוחד הלטינית, נרתמו לדאוג ולפעול למען העובדים הזרים בארצותיהם, לתת להם לא רק מענה רוחני וחברתי אלא לפעול לרווחתם ושמירה על זכויותיהם הבסיסיות, כמיטב יכולתם ולאור המגבלות. כולם הסכימו שיש עוד דרך ארוכה עד למצב.

בישראל ראוי לציין את הכנסיות השונות שפתחו שעריהם לתפילה בשפות חדשות כמו טלגו (שפת הפיליפינים), טמיל (שפת סרי לנקה ומדינת טמיל נאדו בדרום הודו) ומלאיאלם (שפת מדינת קרלה בהודו) וכן את נציגות הקהילה הקתולית דוברת העברית שאמצה את הדור השני של העובדים הזרים, הלומדים במסגרות חינוכיות ישראליות ולפיכך תרבותית מזוהים עם התרבות הישראלית ושפתה, אך לא יודעים דבר על דתם. במסגרת פעילות הדתית הם לומדים שיעורי דת ומקרא בשפת היומיום שלהם, עברית.