נאום בפני הקונגרס של ארה"ב
(רדיו ותיקן) האפיפיור פרנציסקוס נאם בפני הקונגרס של ארצות הברית ביום חמישי בבוקר. ארועה היסטורי נוסף ברצף ארועים היסטוריים במהלך הביקור. ארועה זה בעל משמעות היסטורית לא רק בשל המעשה עצמו, אלא בשל תוכן הפניה.
להלן תוכן פנייתו של האפיפיור פרנציסקוס אל הקונגרס של ארה"ב, מתורגם לעברית:
אדוני סגן הנשיא,
אדוני הדובר,
חברי קונגרס מכובדים,
חברים יקרים,
אני מודה לכם מקרב לב על ההזמנה לנאום בפני מושב הקונגרס המשותף הזה, ב"ארץ החופשיים וביתם של האמיצים". ברצוני לחשוב שהסיבה לכך היא שגם אני בן ליבשת הדגולה הזו, ממנה כולנו קיבלנו רבות וכלפיה אנו חולקים אחריות משותפת.
לכל בן או בת לארץ מסוימת יש שליחות, אחריות אישית וחברתית. אחריותכם כחברי הקונגרס היא לאפשר למדינה הזו, באמצעות חקיקה, לגדול כאומה. אתם פני אנשיה, נציגיהם. אתם נקראים להגן ולשמור על כבודם של רעכם האזרחים במרדף הבלתי-נלאה והתובעני אחר טובת הכלל, שהרי זוהי מטרתה העיקרית של הפוליטיקה כולה. חברה פוליטית מצליחה להתקיים כשהיא שואפת, מתוך קריאה, לספק את צרכי הכלל באמצעות עידוד הצמיחה של כל חבריה, בייחוד של הפגיעים ושל אלה שנמצאים בסיכון. פעילות החקיקה מבוססת תמיד על דאגה לאנשים. לכך הוזמנתם, נקראתם וכונסתם בידי מי שבחרו אתכם.
עבודתכם מובילה אותי להגות, בשתי דרכים, בדמותו של משה. מחד גיסא, האב והמחוקק של בני ישראל מסמל את הצורך של העמים לשמר את תחושת האחדות שלהם באמצעות חקיקה צודקת. מאידך גיסא, דמותו של משה מובילה אותנו ישירות לאלוהים ומכאן לכבודו הנשגב של האדם. משה מביא בפנינו שילוב טוב של עבודתכם: מתבקש מכם להגן, באמצעות החוק, על הצלם והדמות שאלוהים טבע בפניו של כל אדם.
היום לא ארצה לפנות רק אליכם, אלא דרככם לכל תושבי ארצות הברית. כאן, יחד עם נציגיהם, ארצה לנצל הזדמנות זו כדי לנהל דו-שיח עם אלפי רבבות הגברים והנשים ששואפים לעבוד כראוי מידי יום ביומו, להביא הביתה את לכם יומם, לחסוך כסף וצעד אחר צעד – לבנות חיים טובים יותר עבור משפחותיהם. אלו הם גברים ונשים שעניינים הוא לא רק תשלום מיסים, אלא בדרך השקטה שלהם הם מקיימים את חייה של החברה. הם מייצרים סולידריות בפעולותיהם והם יוצרים התארגנויות שמושיטות יד עוזרת לנזקקים ביותר.
ארצה לנהל דו-שיח עם המבוגרים הרבים, שהם בחזקת מלאי של חכמה שעוצב בידי הניסיון והם מחפשים, בדרכים שונות ובייחוד באמצעות עבודה בהתנדבות, לשתף את הסיפורים והתובנות שלהם. אני יודע שרבים מהם פרשו לגמלאות, אך עודם פעילים; הם ממשיכים לעמול לבניין המדינה הזו. ברצוני, כמו כן, לנהל דו-שיח עם כל אותם הצעירים שעובדים כדי להגשים את שאיפותיהם הגדולות והנאצלות, שלא הולכים שולל אחר הצעות שטחיות ומתמודדים עם מצבים קשים, פעמים רבות כתוצאה מחוסר-בגרות מצדם של מבוגרים רבים. ברצוני לנהל דו-שיח עם כולכם וארצה לעשות זאת באמצעות הזיכרון ההיסטורי של בני עמכם.
הביקור שלי מתרחש בשעה שאנשי ונשות רצון טוב מציינים ימי-שנה לפטירתם של מספר אמריקאים דגולים. ללא קשר למורכבויות של ההיסטוריה ולחולשה האנושית, אותם גברים ונשים, על אף השוני הרב ביניהם והמגבלות שלהם, הצליחו, באמצעות עבודה קשה והקרבה-עצמית – לעתים אף במחיר חייהם – לבנות עתיד טוב יותר. הם עיצבו ערכי יסוד שיתקיימו לעד ברוחו של העם האמריקאי. עם בעל רוח שכזו יכול לשרוד משברים, מתחים ועימותים רבים בעודו מוצא את המשאבים להמשיך הלאה ולעשות כן בכבוד. אותם גברים ונשים מציעים לנו דרך לראות ולפרש את המציאות. במתן כבוד לזכרם, אנו מקבלים השראה, בינות לסכסוכים וב"כאן ועכשיו" של כל יום ויום, לשאוב ממשאבינו התרבותיים העמוקים ביותר.
ארצה להזכיר ארבעה מהאמריקאים הללו: אברהם לינקולן, מרטין לותר קינג, דורותי דיי ותומס מרטון.
השנה אנו מציינים את השנה המאה וחמישים להתנקשות בנשיא אברהם לינקולן, שומר החירות, שעמל ללא הרף כדי ש"אומה זו, תחת האל, תזכה ללידה מחודשת של חירות". בניית עתיד של חירות דורשת אהבה לטובת הכלל ושיתוף פעולה ברוח [עקרונות] המשנִיוּת והסולידריות.
כולנו מודעים למצב הפוליטי והחברית המטריד בעולמנו כיום ואנו מודאגים ממנו. עולמנו הולך ונהייה מקום של סכסוך אלים, של שנאה וזוועות אכזריות שמתבצעות אף בשם האלוהים והדת. אנו יודעים שאין דת שחסינה מצורות של אשליות פרטיות או מקיצוניות אידיאולוגית. משמעות הדבר היא שעלינו לשים לב באופן מיוחד לכל סוג של פונדמנטליזם, דתי או מסוג אחר. יש צורך באיזון עדין כדי להיאבק במעשי אלימות בשמה של דת, אידיאולוגיה או מערכת כלכלית כלשהי בד בבד עם שמירה על חופש הדת, חופש האינטלקט וחופש הפרט. אולם ישנו עוד פיתוי שממנו עלינו להישמר: הרידוד הפשטני שרואה רק "טוב" או "רע", או, במילים אחרות, את "הצדיקים" ו"החוטאים". עולמנו כיום, עם פצעיו הפתוחים המשפיעים על רבים מאד מאחינו ואחיותינו, דורש שנתעמת עם כל צורה של קִיטוּב שתחלק אותו לשני המחנות הללו. אנו יודעי שבניסיון להשתחרר מהאויב שבחוץ, אנו עלולים להתפתות להזין את האויב שבפנים. לחקות את שנאתם ואלימותם של רודנים ורוצחים היא הדרך הבטוחה ביותר לתפוס את מקומם. זהו דבר שאתם, כעם, דוחים מכל.
במקום זאת, על התגובה שלנו להיות תגובה של תקווה וריפוי, של שלום וצדק. אנו מתבקשים לאזור את האומץ ואת התבונה כדי לפתור את המשברים הגיאופוליטיים והכלכליים הרבים של יומנו. אף בעולם המפותח, השפעותיהם של מבנים ופעולות לא צודקים ברורות לכל. על מאמצינו להתמקד בהחזרת התקווה, בתיקון טעויות, בשמירה על מחויבויות ומכאן שבקידום רווחתם של פרטים ועמים. עלינו להתקדם יחדיו, כאיש אחד, ברוח מחודשת של אחווה וסולידריות, בשיתוף פעולה נדיב לשם טובת הכלל.
האתגרים שעומדים בפנינו היום קוראים לחידוש אותה רוח של שיתוף פעולה שהשיגה טובות רבות בתולדותיה של ארצות הברית. המורכבות, כובד המשקל והדחיפות של האתגרים הללו דורשים מאתנו לרתום את המשאבים והכישרונות שלנו ולהחליט לתמוך זה בזה, תוך מתן כבוד להבדלים ביננו ולאמונות השונות של מצפונינו.
בארץ הזו הזרמים הדתיים השונים תרמו רבות לבניינה ולחיזוקה של החברה. היום, כבעבר, חשוב שקולה של האמונה ימשיך להישמע, מכיוון שזהו קול של אחווה ואהבה שמנסה להוציא את הטוב ביותר שבכל אדם ובכל חברה. שיתוף פעולה שכזה הוא משאב עצמתי בקרב לחיסול צורותיה המודרניות של העבדות, שמקורן בעוולות נוראיות שניתן להתגבר עליהן רק באמצעות מדיניות חדשה וקונצנזוס חברתי חדש.
עכשיו אני חושב על ההיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית, בה הדמוקרטיה מושרשת עמוקות במחשבתו של העם האמריקאי. על כל פעולה פוליטית לשרת ולקדם את טובת האדם ולהתבסס על כבודו. "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמו כחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי-אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר" (הכרזת העצמאות של ארצות הברית, 4 ביולי 1776). אם על הפוליטיקה אכן לשרת את האדם, מכאן שהיא אינה יכולה להשתעבד לכלכלה ולפיננסים. מנגד, פוליטיקה הינה ביטוי לצורך החיוני שלנו לחיות כאחד כדי לבנות כאיש אחד את טובת הכלל הגדולה ביותר: קהילה שמקריבה את האינטרסים הפרטניים כדי לחלוק, בצדק ובשלום, את הטוּבִּין שלה, את האינטרסים והחיים החברתיים שלה. איני מקל ראש בקשיים הכרוכים בכך, אך אני מעודד אתכם במאמץ הזה.
כאן, כמו כן, אני חושב על הצעדה שהוביל מרטין לותר קינג מסלמה למונטגומרי לפני חמישים שנים, כחלק מהמאמץ להגשים את ה"חלום" שלו בדבר זכויות אזרחיות ופוליטית שוות לאפריקאים אמריקאים. החלום הזה ממשיך להעניק לכולנו השראה. אני שמח שעבור רבים, אמריקה ממשיכה להיות ארץ של "חלומות". חלומות שמובילים לפעולה, להשתתפות, למחויבות. חלומות שמעירים את העמוק והאמתי ביותר בחייו של עם.
במאות האחרונות, מיליוני אנשים הגיעו לארץ הזו במרדף אחר חלומם לבנות עתיד בחירות. אנו, בני היבשת הזו, לא פוחדים מזרים, מכיוון שרובנו היינו זרים בעברנו. אני אומר זאת לכם כבן למהגרים, בידיעה שרבים מכם הם צאצאים למהגרים כמו כן. למרבה הצער, זכויותיהם של מי שהיו כאן זמן רב לפנינו לא נשמרו תמיד. לעמים ולאומות הללו, מליבה של הדמוקרטיה האמריקאית, ברצוני לחזור ולהדגיש את הכבוד הרב ואת הערכתי. לעתים קרובות, המגעים הראשונים הללו היו סוערים ואלימים, אך קשה לשפוט את העבר בקריטריונים של ההווה. אף על פי כן, כשהזר בקרבנו קורא לנו, אל לנו לשוב על חטאי וטעויות העבר. עלינו להחליט עתה לחיות בהגינות ובצדק המרביים, בעודנו מחנכים את הדורות החדשים לא להפנות את גבם ל"שכנים" שלנו ולכל מה שסובב אותנו. בניינה של אומה קורא לנו להכיר בכך שעלינו להתייחס ללא הרף לאחרים, לדחות מעלינו דפוסי חשיבה עוינים כדי לאמץ כאלה שמתאפיינים בהדדיות ו[על פי עקרון ה]משניות, במאמץ מתמיד לעשות את המיטב. אני בטוח שאנו יכולים לעשות זאת.
עולמנו עומד בפני משבר פליטים בקנה מידה שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. הדבר מציב מולנו אתגרים גדולים והרבה החלטות קשות. גם ביבשת הזו, אלפי בני אדם נודדים צפונה בחיפוש אחר חיים טובים יותר לעצמם וליקרים להם, בחיפוש אחר הזדמנויות גדולות יותר. האם לא זה מה שאנו מאחלים לילדנו? אסור לנו להירתע מהמספרים שלהם, אלא לראות אותם כבני אדם, להביט בפניהם ולהקשיב לסיפורים שלהם, לנסות להגיב בצורה הטובה ביותר שביכולתנו למצבם. תמיד להגיב בצורה הומאנית, צודק ואחוותית. עלינו להימנע מפיתוי נפוץ בימינו: לפסול את כל מה שעלול להתברר כבעייתי. הבה נזכור את כלל הזהב: "כָּל מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶּׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן גַּם אַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם" (מתי ז:12).
הכלל הזה מנחה אותנו לכיוון ברור. הבה נתייחס לאחרים באותם להט וחמלה שבהם היינו רוצים שיתייחסו אלינו. הבה נחפש עבור אחרים את אותן ההזדמנויות שאנו מחפשים לעצמנו. הבה נסייע לאחרים לגדול, כפי שהיינו רוצים שיסייעו לנו. בקצרה, אם אנו רוצים ביטחון, עלינו להעניק ביטחון; אם אנו רוצים חיים, עלינו להעניק חיים; אם אנו רוצים הזדמנויות, עלינו לספק הזדמנויות. המידה בה אנו מודדים לאחרים תהיה המידה בה ישתמשו עלינו. כמו כן, כלל הזהב מזכיר לנו את המחויבות שלנו להגן ולשמור על חיי האדם בכל שלב בהתפתחותו.
אמונה זו הובילה אותי, מתחילת שירותי, לקדם ברמות שונות את ביטולו הכולל של עונש המוות. אני משוכנע שזוהי הדרך הטובה ביותר, מכיוון שכל החיים קדושים, לכל אדם כבוד שאי-אפשר לשלול ממנו והחברה יכולה רק להרוויח משיקומם של מי שהורשע בפלילים. לאחרונה, אחיי הבישופים כאן בארצות הברית, חזרו על קריאתם לביטול עונש המוות. לא זו בלבד שאני תומך בהם, אלא שאני גם מעודד את כל מי שמשוכנע שעונש צודק והכרחי לעולם לא שולל את ממד התקווה ואת השיקום כמטרה.
בזמנים אלו, בהן לדאגות חברתיות חשיבות רבה, איני יכול שלא לציין את משרתת האל דורותי דיי, שהקימה את "תנועת הפועל הקתולי". הפעילות החברתית שלה, התשוקה שלה לצדק ולמאבקם של המדוכאים, קיבלו השראה מן הבשורה, מן האמונה וממופת הקדושים.
איזו התקדמות חלה בנושאים הללו בחלקים כה גדולים בעולם! מה רבה המלאכה שנעשתה בשנים הראשונות של האלף השלישי כדי להוציא בני אדם מעוני קיצוני! אני יודע שאתם חולקים עמי את האמונה שעוד מלאכה רבה בפתח ושבעתות משבר וקושי כלכלי אסור לאבד את רוח הסולידריות הגלובלית. בו בזמן, ברצוני לעודד אתכם לנצור לנגד עיניכם את כל אותם האנשים מסביבנו שכלואים במעגל העוני. יש להעניק תקווה גם להם. את המלחמה בעוני וברעב יש להילחם תמיד ובפר חזיתות ובייחוד בגורמיהם. אני יודע שהאמריקאים היום, כעבר, עובדים כדי להתמודד עם הבעיה הזו.
מיותר לציין שחלק מהמאמץ העצום הזה הם הבריאה וחלוקת העושר. השימוש הנכון במשאבי הטבע, השימוש הנכון בטכנולוגיה ובניצול רוח היזמות הם יסודות מהותיים לכלכלה ששואפת להיות מודרנית, כוללנית וברת-קיימא. "עסקים הם קריאה אצילים, המכוונת לייצור עושר ולשיפרהעולם. באפשרותם להיות מקור פורה לשפע עבור האזור בהם הם פועלים, בייחוד אם הם רואים ביצירת מקומות עבודה חלק מהותי משירותם לטובת הכלל" (השבח לך, 129). טובת הכלל הזו כוללת את כדור הארץ, נושא מרכזי של האיגרת שכתבתי לא מזמן כדי "לפתוח בשיח עם כל בני האדם על ביתנו המשותף" (שם, 3). "אנו זקוקים לשיחה שתכלול את כולם, מכיוון שהאתגר הסביבתי שאנו חווים, על שורשיו האנושיים, קשור לכול ומשפיע על כולנו" (שם, 14).
ב"השבח לך", אני קורא למאמץ אמיץ ואחראי ל"כוון את צעדינו מחדש" (שם, 16) ולמנוע את ההשפעות החמורות ביותר של ההתדרדרות הסביבתית שמקורה בפעילות אנוש. אני משוכנע שביכולתנו לשנות, אני בטוח ואין בי ספק שלארצות הברית – ולקונגרס הזה – תפקיד חשוב בכך. עתה היא העת למעשים אמיצים ולאסטרטגיות נועזות שמטרתם ליישם "תרבות של דאגה" (שם, 231) ו"גישה משולבת למלחמה בעוני, להשבת כבודם של הדחויים ובה בעת להגנת הטבע" (שם, 139). "יש לנו את החירות הנצרכת כדי להגביל ולכוון את הטכנולוגיה" (שם, 112); "לתכנן דרכים נבונות ... לפתח ולהגביל את כוחנו" (שם, 78); ולרתום את הטכנולוגיה "לשירותו של סוג התפתחות אחר, בריא יותר, אנושי יותר, חברתי יותר, כולל יותר" (שם, 112). מהבחינה הזו, בטוחני שמוסדות הלימוד והמחקר יוצאי הדופן של אמריקה יכולים להעלות תרומה חיונית בשנים שלפנינו.
לפני מאה שנים, בתחילתה של "המלחמה הגדולה", שהאפיפיור בנדיקטוס החמישה-עשר כינה "טבח חסר-תכלית", אמריקאי חשוב אחר נולד: הנזיר הסיסטרציאניתומס מרטון. הוא עודנו מקור לחינוך רוחני ומדריך לאנשים רבים. באוטוביוגרפיה שלו הוא כתב: "באתי לעולם. בן חורין מטבעי, בצלם האלוהים, אף על פי כן הייתי אסיר של האלימות והאנוכיות שלי, בצלמו של העולם אליו נולדתי. העולם היה בבואה של הגיהינום, מלא באנשים כמוני, אוהבים את אלוהים אך שונאים אותו; נולדו לאהוב אותו, אך במקום זאת אנו יראים מסוגי רעב חסרי תקווה הסותרים זה את זה". מרטון היה, מעל הכול, איש תפילה, הוגה שאתגר את הודאויות של זמנו ופתח אופקים חדשים עבור נשמות ועבור הכנסייה. הוא היה גם איש של שיח, מקדם של שלום בין עמים ודתות.
מנקודת המבט הזו, של השיח, ארצה להכיר במאמצים שנעשו בחודשים האחרונים כדי לסייע בהתגברות על מחלוקות היסטוריות שקשורות לפרקים כאובים מן העבר. זוהי חובתי לבנות גשרים ולסייע לכל הגברים והנשים, בכל דרך אפשרית, לעשות כן. כשמדינות מסוכסכות חוזרות לדרך הדו-שיח – דו-שיח שייתכן ונקטע מסיבות מקובלות ביותר – אפשרויות חדשות נפתחות עבור כולם. הדבר דרש ודורש אומץ ותעוזה, שאינם שקולים לחוסר אחריות. מנהיג פוליטי טוב הוא זה שמתחשב באינטרסים של הכלל, מנצל את הרגע ברוח של פתיחות ופרגמטיות. מנהיג פוליטי טוב מוכן תמיד להניע תהליכים במקום להיאחז בחלל (ראה: שמחת הבשורה, 223-222).
להיות בשירות השיח והשלום משמעו גם להיות נחוש באמת לצמצם ובטווח הארוך לסיים את העימותים החמושים הרבים ברחבי עולמנו. כאן עלינו לשאול את עצמנו: מדוע כלי נשק קטלניים נמכרים למי שמתכנן להסב סבל בל-יתואר לפרטים ולחברה? דא עקא, התשובה, כפי שכולנו יודעים, היא פשוט "בעבור כסף": כסף טבול בדם, לעתים קרובות דם תמים. למולהדממה המבישה ומלאת האשמה הזו, זוהי חובתנו להתעמת עם הבעיה ולעצור את הסחר בכלי נשק.
שלושה בנים ובת לארץ הזו, ארבעה אנשים וארבעה חלומות: לינקולן, חירות; מרתין לותר קינג, חירות במגוון וללא דחייה; דורותי דיי, צדק חברתי וזכויות האדם ותומס מרתון, היכולת לנהל דו-שיח ופתיחות עם אלוהים.
ארבעה נציגים של העם האמריקאי.
את הביקור שלי בארצכם אסיים בפילדלפיה, בה אשתתף במפגש המשפחות העולמי. אני רוצה שבמהלך הביקור שלי המשפחה תהיה נושא חוזר ונשנה. כמה המשפחה הייתה חיונית לבניית המדינה הזו! ועד כמה ראויה היא להמשיך להיות אבן תומכת ומקור לעידוד. אולם, איני יכול להסתיר את דאגתי למשפחה, שמאוימת, אולי אף יותר מתמיד, מבחוץ ומבפנים. מערכות יחסים בסיסיות מוטלות בספק, כמו גם יסודות הנישואין והמשפחה עצמם. אין לי אלא לחזור ולהדגיש את החשיבות ומעל הכול את העושר והיופי של חיי המשפחה.
בייחוד, ברצוני להפנות את תשומת הלב לבני המשפחה הפגיעים ביותר, הצעירים. עבור רבים מהם זוהר לו עתיד מלא אפשרויות, אך כה רבים מהם נראים תועים וחסרי מטרה, כלואים במבוך חסר-תקווה של אלימות, ניצול לרעה וייאוש. בעיותיהם הן בעיותינו. אין באפשרותנו להתחמק מהן. עלינו להתמודד עמן יחדיו, לדבר עליהן ולחפש פתרונות יעילים במקום לשקוע בדיונים. כשאנו מסתכנים בהפשטת-יתר, ניתן לומר שאנו חיים בתרבות שלוחצת על צעירים לא להקים משפחה מכיוון שאז תחסמנה להם אפשרויות בעתיד. אך בה בעת, אותה התרבות מציגה בפני צעירים אחרים כל כך הרבה אפשרויות עד שגם הם מוּנָאִיםמלהקים משפחה.
ניתן לראות אומה כדגולה כשהיא מגינה על החירות כלינקולן, כשהיא מטפחת תרבות שמאפשרת לאנשים "לחלום" על זכויות מלאות לכל אחיהם ואחיותיהם כפי שמרטין לותר קינג ביקש לעשות; כשהיא שואפת לצדק ובאה לעזרת המדוכאים כפי שדורותי דיי עשתה בעמלה הבלתי נדלה, פרי אמונה שהופכת לשיח וזורעת שלום בסגנון ממוקד-התפילה של תומס מרטון.
בהערותיי אלו רציתי להציג חלק מהעושר של המורשת התרבותית שלכם, מרוחו של העם האמריקאי. רצוני הוא שרוח זו תמשיך להתפתח ולצמוח, כך שצעירים רבים ככל האפשר יוכלו לרשת ארץ שהיוותה השראה עבור כה רבים לחלום וגם לשכון בה.
אלוהים ברך את אמריקה!
| All the contents on this site are copyrighted ©. |