דרשת האפיפיור בהוואנה: שירתו את האחר.

(רדיו וותיקן) ביום הראשון לביקורו בקובה, האפיפיור פרנציסקוס ערך את סעודת האדון ב"כיכר המהפכה" שבהוואנה, בירת המדינה. במהלך המיסה דבריו התמקדו בשירות לאחר.

כשהאב הקדוש הגיע לכיכר, הוא עצר בדרך כדי לברך ולחבק כמה צעירים בעלי צרכים מיוחדים, מחווה שהתכתבה עם הדברים שנאמרו בדרשתו: "שירות לאחרים משמעו בראש ובראשונה דאגה לפּגִיעוּת שלהם".

כמו כן, האפיפיור שיבח את אהבת היופי של העם הקובני ואמר ש"העם הקדוש והנאמן של אלוהים בקובה הוא עם שאוהב מסיבות, חברים, דברים יפהפיים".

להלן תרגום הדרשה לעברית:

 

דרשת האפיפיור פרנציסקוס

מיסה, הוואנה, כיכר המהפכה

יום א', 20 בספטמבר 2015

 

הבשורה מספרת לנו על ישוע ששואל את תלמידיו שאלה שנדמה ואינה במקומה: "עַל מַה הִתְוַכַּחְתֶּם בַּדֶּרֶךְ?" (מרקוס ט:33). זוהי שאלה שעל כל אחד מאתנו לשאול את עצמו היום: "על מה אני מדבר בכל יום?", "מהן השאיפות שלי?". הבשורה מספרת לנו שהתלמידים "שָׁתְקוּ וְלֹא עָנוּ, שֶׁכֵּן הִתְוַכְּחוּ בַּדֶּרֶךְ זֶה עִם זֶה - מִי הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם". התלמידים התביישו לספר לישוע על מה הם התווכחו. ממש כמו התלמידים, גם אנו יכולים ליפול לאותם הוויכוחים: מיהו הגדול שבנו?

ישוע מרפה ולא דורש תשובה. הוא לא מכריח אותם לספר לו על מה הם התווכחו בדרך. אך השאלה נשארת, לא רק בראשם של התלמידים, אלא גם בליבם.

מיהו הגדול שבנו? זוהי שאלה שמלווה את חיינו ובזמנים שונים עלינו לתת לה תשובה. אין באפשרותנו לחמוק מהשאלה; היא כתובה על לוחות ליבנו. אני זוכר שיותר מפעם אחת, באסיפות משפחתיות, ילדים שאלו: "את מי אתה אוהב יותר, את אימא או את אבא?". זה כמו לשאול: "מי הכי חשוב עבורך?". אך האם מדובר רק במשחק בו השתעשענו כשהיינו ילדים? ההיסטוריה של האנושות מלאה בתשובות שאנו נותנים לשאלה הזו.

ישוע לא חושש משאלותיהם של אנשים; הוא לא פוחד מהאנושיות שלנו או מהדברים השונים אותם אנו מחפשים. אדרבה, הוא מכיר את נפתולי הלב האנושי וכמורה טובה, הוא מוכן תמיד לעודד אותנו ולתמוך בנו. כמו תמיד, הוא מאמץ את החיפוש שלנו, את השאיפות שלנו ומעניק להן אופק חדש. כמו תמיד, הוא מוצא תשובה שיכולה לאתגר אותנו, לגרום לנו זנוח את "התשובות הנכונות", התגובות השגורות שמצופות מאתנו. כמו תמיד, ישוע מציב בפנינו את "היגיון" האהבה. צורת חשיבה, גישה לחיים שהכול יכולים לחיותה, מכיוון שהיו מיועדת לכולם. 

להבדיל מכל סוג של התנשאות, ישוע מצביע על אופק שאינו מיועד רק למתי המעט שיכולים להעפיל לפסגות הידיעה או לרמות רוחניות אחרות. האופק אליו ישוע מכוון אותנו קשור תמיד לחיי היומיום, כאן על "האי שלנו", משהו שיכול "לתַבֵּל" את חיי היומיום שלנו בנצח.

מיהו הגדול שבנו? ישוע עונה בישירות: "מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן יְהֵא אַחֲרוֹן לַכֹּל וּמְשָׁרֵת לַכֹּל" (ט:35). מי שרוצה להיות גדול צריך לשרת אחרים ולא שישרתו אותו.

כאן טמון הפרדוכס של ישוע. התלמידים התווכחו מי יעפיל למקומות הגבוהים ביותר, ייבחר לתענוגים, יתנשא מעל לחוקים הפשוטים, מעל לכלל הרגיל ויצליח במשימתו להיות נעלה על הזולת. מי יטפס במהירות במעלה הסולם כדי להשיג את התפקידים המועילים ביותר.

ישוע מערער את ההיגיון שלהם, את דרך החשיבה שלהם, פשוט בכך שהוא אומר להם שחיים אותנטיים נחיים מתוך מחויבות מוחשית לזולת.

הקריאה לשרת טומנת בחובה דבר-מה מיוחד ועלינו להיות קשובים לו. שירות לזולת משמעו בראש ובראשונה דאגה לפְּגִיעוּת שלו. דאגה לפגיעים במשפחתנו, בחברתנו, בעמנו. אלו הפרצופים המתייסרים, השבריריים והחלכאים בהם ישוע קורא לנו להביט ואותם הוא קורא לנו לאהוב באהבה שמקבלת צורה מוחשית בפעולותינו ובהחלטותינו; באהבה שמתבטאת במשימות שאנו, כאזרחים, נקראים לבצע. אנשים בשר ודם, אנשים עם חיים וסיפורים אישיים, על כל הפגיעות שבהן - על אלה ישוע מבקש מאתנו לשמור, להם הוא קורא לנו לדאוג, אותם הוא אומר לנו לשרת. להיות נוצרי משמעו לדאוג לכבודם של אחינו ואחיותינו, להילחם עבורו, לחיות עבורו. זוהי הסיבה בגינה נוצרים נקראים, פעם אחר פעם, לזנוח את השאיפות והרצונות שלהם, את המרדף שלהם אחר עוצמה ובמקום זאת להביט בפגיעים ביותר.

ישנו שירות שמשרת באמת, אך עלינו להיזהר שמא נתפתה בידי סוג אחר של שירות, שירות-עצמי. ישנה דרך לשרת שמתעניינת אך ורק בסיוע "לעם שלי" ל"עם שלנו". השירות הזה תמיד משאיר את "העם שלך" בחוץ ומניע את גלגלי הדחייה.

בשל קריאתנו הנוצרית, כולנו נקראים לאותו שירות המשרת באמת ולסייע זה לזה לא להתפתות בידי אותו שירות שהינו אך שירות-עצמי. ישוע קורא ומדרבן את כולנו לדאוג זה לזה מאהבה, מבלי להביט ימין ושמאל כדי לראות מה רענו עושה או לא עושה. ישוע אומר לנו: "מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן יְהֵא אַחֲרוֹן לַכֹּל וּמְשָׁרֵת לַכֹּל". הוא לא אומר: אם רעך רוצה להיות ראשון, יהא הוא משרת! עלינו להיזהר ממבטים שיפוטיים ולחדש את אמונתנו במבט משנה העולמות אליו ישוע קורא לנו.

הדאגה לאחרים מאהבה אינה עוסקת בהתרפסות, אלא משמעה שימת אחינו ואחיותינו במרכז. שירות תמיד מביט בפניהם, נוגע בבשרים, חש בקרבתם ובמקרים מסוימים אף סובל בניסיון לעזור להם. השירות לעולם איננו אידיאולוגי מכיוון שאנחנו לא משרתים רעיונות, אנחנו משרתים בני אדם. 

העם הקדוש והנאמן של אלוהים בקובה הוא עם שאוהב מסיבות, חברים, דברים יפהפיים. זהו עם שצועד למנגינת שירי הלל. זהו עם לו פצעים משל עצמו, כמו כל עם אחר, אך הוא יודע לעמוד בידיים פתוחות, להמשיך ללכת בתקווה מכיוון שהוא נקרא לגדולות. היום, אני מבקש מכם לדאוג לקריאתכם, לדאוג למתנות הללו שאלוהים העניק לכם, אך מעל הכול - אני מזמין אתכם לדאוג לפגיעותם של אחינו ואחיותינו ולשרת אותם. אל תזנחו אותם עבור תכניות שיכולות להישמע מפתות, אך אינן מעוניינות בפניו של הנמצא לידכם. אנו יודעים, אנו עדים לכוחה הבל-יתואר של התחייה, ש"מזמנת בכל מקום זרעים לעולם חדש" (ראה: שמחת הבשורה, 276, 278).

אל לנו לשכוח את הבשורות הטובות ששמענו היום: את חשיבותו של העם, האומה ואת חשיבותם של הפרטים, שמבוססת תמיד על הדרך בה הם רוצים לשרת את אחיהם ואחיותיהם הפגיעים. כאן אנו רואים את אחד מפירותיה של אנושות אמתית. "מי שאינו חי כדי לשרת, אינו ראוי ל'שירות' שהוא חייו".