דרשת הפטריארך הלטיני של ירושלים לכבוד חג המולד

בבית לחם, המלאכים הכריזו את הבשורות לרועים פשוטים: "הַיּוֹם נוֹלַד לָכֶם מוֹשִׁיעַ בְּעִיר דָּוִד, הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן" (לוק' ב:11). פסוק זה מגלה לנו את המושיע לו אנו זקוקים נואשות ואת הישועה שמקיפה את כל ממדי החיים, ישוע ששולה אותנו ממצבים קשים ומדאיגים. החולים רוצים להירפא, האסורים רוצים לראות אור יום, המובטלים רוצים למצוא תעסוקה והפליטים מחכים לחזור לביתם.

אלה שנרדפים בשל גזע, צבע או דת כמהים להשתחרר מדיכוי ואי צדק, המדוכאים תרים אחר עצמאותם. בקצרה, כל האנושות כולה נאנחת ומתאווה לעתיד טוב יותר. לישוע כל התכונות הנדרשות ממושיע שכן הוא הגשים את נבואתו של ישעיה: "עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְֹרִים" (מתי יא:5).

אכן ניתן לדבר על ישועה כלכלית, על ישועה פוליטית ועל ישועה חברתית. אבל, בראש ובראשונה, יש לדבר על ישוע רוחנית ומוסרית, שהיא הבסיס לקדמה האנושית. אכן, חטאינו ועוונותינו הם הגורם לסבלנו ולסבלם של אחרים, על כל ההשלכות החברתיות והפוליטיות. לעתים קרובות אנחנו נהיים קורבנות של אנוכיות, גאווה, תשוקות, שקרים וכולה וכולי. הישועה נמצאת בחרטה, בבקשת המחילה, בקבלת אותה מחילה ולבסוף בחזרה בתשובה. יתר על כן, ישוע הכריז על רחמי האב ועל נכונותו לסלוח. אלוהים רוצה לרפא את פצעינו ומעל לכל את הגאווה האנושית, שורש כל העימותים והמלחמות. הוא זה שלמדנו ש"הַגָּדוֹל בָּכֶם יִהְיֶה מְשָׁרֶתְכֶם. הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם" (מתי כג:12-11). התרופה שהעולל מעניק לנו היא הענווה והרוך. ברכה חשובה עולה משתי מידות אלה: "אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ" (מתי ה:5).

בנוסף לענווה, העולל מבית לחם מזכיר לנו את ערכם של חיי אדם, שנברא בצלמו של אלוהים וכדמותו. אכן מכאיב לדעת שמיליוני ילדים סובלים ברחבי העולם, בייחוד בסוריה, בעיראק, בדרום סודאן, במרכז אפריקה, בניגריה ובאפגניסטן ואל לנו לשכוח את ילדי עזה. הם סובלים בשל סיבות מגוחכות בעודם מחזיקים בזכות לכבוד, לחיים רגילים, לקבל מזון ראוי, בית, לזכות בחינוך, להיות במשפחה שאוהבת אותם ותומכת בהם.

הילד הנפלא הזה נולד למשפחה שמחה ומאוחדת כדי למשוך את תשומת ליבנו לחשיבותו של מוסד המשפחה, ליבה של החברה ובית הספר הראשון בו אנו למדים להכיר את אלוהים ולפעול על פי מידות מוסר. פאולוס הקדוש מתאר בקצרה את מידותיה הטובות של משפחה: "לְפִיכָךְ אֲנִי, הָאָסִיר לְמַעַן הָאָדוֹן, מַפְצִיר בָּכֶם לְהִתְנַהֵג כַּיָּאֶה לַיִּעוּד שֶׁנִּקְרֵאתֶם אֵלָיו. הִתְנַהֲגוּ בְּכָל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, וּבְאֹרֶךְ אַפַּיִם. סִבְלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. שִׁקְדוּ לִשְׁמֹר אֶת אַחְדוּת הָרוּחַ בְּקֶשֶׁר שֶׁל שָׁלוֹם. הִנֵּה: גּוּף אֶחָד וְרוּחַ אַחַת, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם נִקְרֵאתֶם אֶל תִּקְוַת יִעוּדְכֶם הָאַחַת" (אפ' ד:4-1). הסינודוס האחרון על המשפחה, שנערך ברומא באוקטובר שעבר, אישר מחדש את אחדותם ונצחיותם של הנישואין. מדוע? לטובת הזוג, למען החברה כולה ומעל הכול, של הילד שזכאי להתפתחות רגשית ונפשית תקינה.

אחים אחיות, בנוכחות רז הדבר שנהיה בשר ושוכן בקרבנו, הבה נתבונן על המצב בארץ הקודש, עליה נח היום מבטו של העולם כולו. האדון הטוב קיבץ לכאן מאמינים מכל שלוש הדתות וקורא להם לחיות יחדיו בהרמוניה. אין להתכחש לזיכרון המקראי, שמקורו באלוהים והוא עוסק בארץ זו. על כל המאמינים – יהודים, מוסלמים ונוצרים – לחיות יחדיו כשווים ובכבוד הדדי. לירושלים ישנה קריאה אוניברסלית לשלום ושמחה. "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ." (תה' קכב:9-6).

אבל, עובדה היא שארץ הקודש נהפכה לארץ העימות. לפני ארבעה חודשים, חווינו את המלחמה השלישית הרצופה בעזה שהותירה אלפי קורבנות בשני הצדדים. יתר על כן, נדמה שכל הקורבנות הללו היו לשווא, לא שינו דבר בכל הנוגע לבעיה המרכזית: הישראלים ממשיכים לחיות בפחד ובחוסר ביטחון בעוד הפלסטינים ממשיכים לדרוש את עצמאותם וחירותם ועזה מחכה להיבנות מחדש בפעם השלישית. מלחמה זו העמיקה את השנאה והחשדנות בין העמים והובילה אותם למעגל נורא של אלימות ופעולות תגמול. אלימות זו התפשטה לאחרונה למקומות פולחן. מערבות המוות ממשיכה להכות ולהרוס!

ברצוני לקרוא שתי קריאות ממקום זה. הראשונה היא לשיקומה של עזה ולהפיכת תנאי המחייה של תושביה לאנושיים. השנייה בעלת אופי הומניטארי גם היא והיא נוגעת בעמק הקרמיזן, שעשוי להיבלע על ידי חומת ההפרדה, מה שיפריד 58 משפחות נוצריות בבית ג'אלה מאדמותיהם. המשפחות הללו עומדות לאבד גישה ישירה לרכושם. בשם הצדק ועקרונות המוסר ומידותיו, אני קורא לגורמים הפוליטיים הרלוונטיים למנוע את בניינה של חומה זו.

במהלך העלייה לרגל לארץ הקודש, הוד קדושתו, האפיפיור פרנציסקוס עצר ממול לחומה שמפרידה את בית לחם מירושלים; הוא הרכין את ראשו ונשא תפילה. העולם עשוי לשכוח את כל הנאומים שהאפיפיור פרנציסקוס נשא במהלך ביקורו, אכן עצירתו הקצרה ממול לחומה לא תשכח. בתפילותיו, האפיפיור רצה למוטט גם את החומות הלא גשמיות שבנויות בלבבותינו ובנפשותינו: חומות האיבה, הפחד והגאווה.

אחים ואחיות, בליל חג המולד הזה, אין זה מספיק לדבר על השלום; מעל לכל עלינו להתפלל למען השלום. הבה נתפלל למען שלום העולם כולו, למען הפיוס במזרח התיכון, למען עצורים ואסירים פוליטיים. הבה נתפלל למען הפליטים שמתקבלים עתה במדינות השכנות לנו, ירדן ולבנון. הבה נתפלל למען העניים ולמען אלה שנרדפים בשל אמונתם ובשל גזעם. לבסוף, הבה נתפלל למען המנהיגים הפוליטיים שלנו, כדי שהאדון יעניק להם תבונה וכוח. הבה נתפלל איש עבור רעהו.