הכנסייה היא קהילה שמאזינה לאדון באמונה ובאהבה

הוותיקן, 4 באוקטובר 2013 -  לאחר ארוחת צהריים במטבח של קריטס (ארגון הצדקה של הכנסייה), האפיפיור ביקר במנזר הנזירים המתבודדים של קארצ'רי בהר סובאזיו, חמישה קילומטרים מאסיזי, שנמצא בגובה שמונה מאות מטרים ומוקף ביער. שם הוא ביקר במערה אליה פרנציסקוס הקדוש פרש כדי להקדיש עצמו לתפילה ובקפלה המוקדשת למרים הקדושה בה פרנציסקוס ואחיו התכנסו להתפלל יחד.

 

הביקור ארך כשעה וחצי; את פני האב הקדוש קיבלה קהילת הנזירים המקומית והם התפללו במערה של פרנציסקוס הקדוש. משם, הוא הגיע ברכב לקתדרלה של רופינו הקדוש כדי להיפגש עם כוהנים, נזירים וחברי המועצות של הכנסיות המקומיות.

 

בקתדרלה, ישנו מקור המים בו הוטבלו הקדושים פרנציסקוס וקלרה. האפיפיור הזכיר זאת והדגיש את חשיבות זיכרון הטבילה, "לידתנו כילדים לאם הכנסייה". בדבריו, האפיפיור דיבר על הממדים החשובים בחייה של קהילה מקומית והתייחס לסינוד המקומי שעומד להתכנס.

 

ראשית הוא עסק בדבר האלוהים. "הכנסייה", אמר האפיפיור, "היא קהילה שמאזינה, באמונה ובאהבה, לאדון שמדבר ... זהו דבר האלוהים שמביא לידי אמונה, שמטפח ומחדש אותה. המילה נוגעת בלבבות, משיבה אותם לאלוהים ולדרכי מחשבתו, שכל כך שונות משלנו". אבל, "לא מספיק לקרוא את כתבי הקודש, הכרחי להקשיב לישוע שמדבר דרכם. עלינו להיות קולטנים שמקבלים, שמתכווננים לדבר האלוהים. זוהי רוח אלוהים שמחייה את הכתובים, שמאפשרת להם להיות מובנים לעומקם, במובנם האמתי והעמוק".

 

הממד השני "ללכת. זוהי אחת המילים האהובות עליי כשאני חושב על הנוצרי ועל הכנסייה. אבל בעבורכם יש לה משמעות ייחודית – אתם עומדים להתכנס לסינוד מקומי, וסינוד משמעו ללכת יחדיו. אני חושב שזוהי באמת החוויה המדהימה ביותר: להיות חלק מקהילה של אנשים שהולכים יחדיו, לאורך ההיסטוריה, לצד האדון שהולך ביננו. אנחנו לא מבודדים, אנחנו לא הולכים לבד, אלא אנחנו חלק מעדרו האחד של המשיח שצועד מאוחד. וכאן, כשאני חושב עליכם הכוהנים – והרשו לי להכליל את עצמי – אני שואל, מה יותר יפה בשבילנו מלהיות מסוגלים ללכת עם אנשינו? ... מאוחדים, ללא פרידות, ללא נוסטלגיה לעבר. ובעודנו הולכים, אנחנו מדברים, אנחנו מכירים זה את זה, אנחנו צומחים יחדיו כמשפחה.

 

לבסוף, הממד השלישי הוא להגיע לפריפריות השונות ולהכריז (על האמונה). "זהו ממד אותו חוויתי רבות כשהייתי בבואנוס איירס: החשיבות של הושטת יד לאחרים, בפריפריות", הן במובן הגאוגרפי ו"מעל הכול, אנשים במצבי חיים מיוחדים ... חיי אדם שמקפחים אותם ומתעלמים מהם. אלה הם אולי האנשים שנמצאים פיזית 'במרכז' אבל רחוקים מבחינה רוחנית".

 

"אל תפחדו לגשת לאנשים אלה, למצבים אלה. אל תרשו לעצמכם להיחסם בשל דעות קדומות, הרגלים, קיבעון רוחני או פסטורלי, ה'תמיד עשו זאת כך' המפורסם! אבל אתם מצליחים להגיע לפריפריות רק אם אתם נושאים עמכם את דבר האלוהים בלבבכם והולכים עם הכנסייה, כפי שעשה פרנציסקוס הקדוש. אחרת אנחנו רק מביאים את עצמנו עמנו, לא את דבר האלוהים וזה לא טוב, זה לא שימושי לאף אחד. אנחנו לא מצילים את העולם בעצמנו; זהו האדון שעושה זאת".