מרים עוזרת לנו להיות מופתעים על-ידי אלוהים

הוותיקן, ראשון, 13 באוקטובר 2013 – הבוקר, יותר ממאה אלף מאמינים הגיעו למיסה בכיכר פטרוס הקדוש, שנערכה על-ידי האב הקדוש פרנציסקוס בפני הפסל של הבתולה מפטימה, לכבוד יום חגה של מרים. הדרשה של האפיפיור התמקדה בשלוש נקודות: אלוהים מפתיע אותנו, הוא רוצה את נאמנותנו והוא כוחנו. זוהי מרים שמסייעת לנו לומר "כן" לאלוהים כל יום מחדש.

 

כאן ניתן למצוא חלקים נכבדים מהדרשה:

 

"במזמור התהילים אנחנו שרים, 'שירו לה' שיר חדש, כי נפלאות עשה'. היום אנחנו עוסקים באחת מהנפלאות שהאדון עשה: מרים! יצור שפל וחלש כמונו, היא נבחרה להיות אם האלוהים, אם בוראה. בחשבנו על מרים לאור המקראות ששמענו, ארצה להרהר עמכם על שלושה דברים: אלוהים מפתיע אותנו, אלוהים מבקש מאתנו להיות נאמנים ואלוהים הוא כוחנו".

 

"ראשית: אלוהים מפתיע אותנו. סיפורו המאלף של נעמן, שר צבא מלך ארם. כדי להירפא מצרעת, הוא פונה לנביא האלוהים, אלישע, שלא ... דורש ממנו משהו יוצא דופן, אלא פשוט מבקש ממנו לבטוח באלוהים ולרחוץ במי הנהר ... ביובל קטן שיוצא מנהר הירדן. נעמן מופתע ונדהם. איזה מין אל זה שמבקש דבר כל-כך פשוט? הוא רוצה לפנות לאחור, אך מחליט להתקדם, לטבול בירדן והוא נרפא מיד ... אלוהים מפתיע אותנו. דווקא בעוני, בחולשה ובענווה הוא מגלה את עצמו ומעניק לנו את אהבתו שמצילה אותנו, מרפאת אותנו ומעניקה לנו כוח. הוא מבקש מאתנו רק לציית לדברו ולבטוח בו".

 

"זו הייתה החוויה של הבתולה מרים. בבשורה מהמלאך, היא לא מסתירה את היותה מופתעת. זוהי התדהמה בהבנה שאלוהים, כדי להפוך לאדם, בחר בה, נערה פשוטה מנצרת, לא מישהי שמתגוררת בארמון בינות לעוצמה ועושר או מישהי שעשתה גבורות וגדולות, אלא פשוט מישהי שהייתה פתוחה לאלוהים ובטחה בו. הוא הופך את ההבנות שלנו על פיהן, הוא מחרב את התוכניות שלנו. והוא אומר לנו: בטחו בי, אל תיראו, הרשו לעצמכם להיות מופתעים, השאירו את עצמכם מאחור ולכו אחרי!".

 

היום הבה נשאל את עצמנו: האם אני פוחד ממה שאלוהים יכול לבקש ממני, או (בעצם) מה הוא מבקש ממני? האם אני מאפשר לעצמי להיות מופתע על-ידי אלוהים, כפי שמרים הייתה, או שאני נשאר לכוד בביטחוני שלי, בתוכניות שלי? האם אני באמת מכניס את אלוהים לחיים שלי? איך אני מגיב?

 

"בקטע מכתבי פאולוס ששמענו, השליח אומר לתלמידו טימותיאוס: 'זכור את ישוע המשיח ... אם נחזיק מעמד גם נמלוך אתו'. זהו העניין השני: לזכור את ישוע המשיח תמיד ולהתמיד באמונה. אלוהים מפתיע אותנו באהבתו, אך הוא מבקש מאתנו להיות נאמנים בהליכה אחריו. חשבו על כל הפעמים בהם התלהבנו מדבר זה או אחר, מאיזו יוזמה, מאיזו משימה, אבל אז, בגילוי הקושי הראשון, הרמנו ידיים. למרבה הצער, הדבר קורה גם בהחלטות מכריעות, כמו נישואין. זהו הקושי להישאר יציבים, נאמנים להחלטות שקיבלנו ולמחויבויות שלקחנו על עצמנו. פעמים רבות קל יחסית לומר 'כן', אבל אז אנחנו לא מצליחים לומר את ה'כן' הזה מחדש כל יום ויום".

 

"מרים אמרה את ה'כן' שלה לאלוהים, 'כן' שחיבל בחייה הפשוטים בנצרת, יותר מפעם אחת. מספר רב של פעמים היא אמרה 'כן' לבבי ברגעי שמחה ויגון, מה שהגיע לשיאו ב'כן' שאמרה למרגלות הצלב. כיום נמצאות פה אימהות רבות; חשבו על מלא נאמנותה של מרים לאלוהים: לראות את בנה יחידה על הצלב".

 

"האם אני נוצרי 'במשרה חלקית' או שאני נוצרי כל הזמן? תרבות הזמני, היחסי, משפיעה גם על הדרך בה אנו חיים את אמונתנו. אלוהים מבקש מאתנו להיות נאמנים לו, יומיום, בפעולות היומיות שלנו. הוא ממשיך ואומר שאפילו אם מידי פעם אנחנו לא נאמנים לו, הוא נשאר נאמן. ברחמיו, הוא מעולם לא מתעייף מלהושיט את ידו כדי להרים אותנו, לעודד אותנו להמשיך במסע, לחזור ולספר לו על חולשותינו כדי שהוא יוכל להעניק לנו את כוחו.

 

"הדבר האחרון: אלוהים הוא כוחנו. אני חושב על עשרת המצורעים בבשורה שנרפאו על-ידי ישוע ... הם חולים, הם זקוקים לאהבה וכוח והם מחפשים אחר מישהו שירפא אותם. ישוע מגיב בכך שהוא משחרר אותם ממחלתם. אולם, באופן מפתיע, רק אחד מהם חוזר ומהלל את אלוהים ומודה לו בקול רם. ישוע שם לב לכך: עשרה ביקשו להתרפא ורק אחד חזר כדי להלל את אלוהים בקול רם ולהכיר בכך שהוא כוחנו. לדעת כיצד להודות, להלל על כל מה שאדון עשה למעננו".

 

הבה נתבונן במרים לאחר בשורת המלאך, הפעולה הראשונה שלה היא ביטוי אהבה לקרובת משפחתה המבוגרת אלישבע. מילותיה הראשונות: 'תרומם נפשי את ה'' – ה"מגניפיקט", מזמור הלל והודיה לאלוהים לא רק בעבור מה שעשה לה, אלא גם בעבור מה שעשה לאורך תולדות הישועה. הכול הוא מתנתו; אם אנחנו מבינים שהכול הוא מתנה מאלוהים, כמה שמחה תהיה אז בלבבנו! הוא כוחנו. לומר 'תודה לך' זה דבר כל כך פשוט, אך גם כל כך קשה! כמה פעמים אנחנו אומרים 'תודה' איש לרעהו במשפחותינו? זוהי אחת ממילות המפתח לדו-קיום. כמה פעמים אנחנו אומרים 'בבקשה', 'אני מצטער', 'תודה', לאלה שעוזרים לנו, לקרובים אלינו, לאלה שנמצאים לצדנו במהלך חיינו? לעתים קרובות אנחנו  תופסים את הכול כמובן מאליו! זה קורה גם עם אלוהים. קל ללכת לאלוהים כדי לקבל עזרה, אבל להודות לו ... 'אה, לא חשבתי על זה ...'".

"בעודנו ממשיכים בסעודת האדון, הבה נקרא לתפילתה של מרים בעדנו. יהי רצון שהיא תסייע לנו להיות פתוחים להפתעות של אלוהים, להיות נאמנים לו כל יום ויום ולהלל אותו ולהודות לו שכן הוא כוחנו".

 

בשיאו של הטקס האפיפיור הקדיש את העולם כולו לבתולה מפטימה. "למדי אותנו לאהוב, בייחוד את הקטנים ואת העניים, את המקופחים ואת הסובלים, את החוטאים ואת התועים".