תפילת המלאך: 11 באוגוסט

ב-11 באוגוסט האפיפיור ערך את תפילת המלאך המסורתית. לפני התפילה ולאחריה הוא נשא דברים.

כאן ניתן למצוא את הטקסט המלא:

לפני התפילה:

אחים ואחיות יקרים,

הבשורה ביום ראשון זה מספרת לנו על התשוקה למפגש ממשי עם ישוע, תשוקה שמשאירה אותנו מוכנים תמיד, זהירים ברוח, מכיוון שאנחנו מצפים למפגש זה בכל ליבנו, כל כולנו. זהו ממד יסודי בחיים. זוהי תשוקה שכולנו חולקים, בין אם בגלוי או בסמוי, היא נמצאת חבויה בליבנו; כולנו שומרים תשוקה זו בליבנו.

חשוב, כמו כן, לראות את מה שישוע לימד בקונטקסט שבו הוא עשה זאת. במקרה הזה, לוקס כותב הבשורה מראה לנו את ישוע הולך עם תלמידיו לירושלים, הולך לקראת מותו ותחייתו בפסחא ובמסע זה הוא מלמד אותם, מגלה להם את שהוא נושא בליבו, את האופי העמוק ביותר של ליבו: ניתוק מרכוש ארצי, ביטחונו בהשגחת האב ואכן, את מוכנותו הפנימית, זאת בזמן שהוא עומל לשם מלכות האלוהים. בשביל ישוע מדובר בחזרה לבית האב. בשבילנו מדובר בציפייה למשיח עצמו שיבוא לקחת אותנו לחגיגה הנצחית, כפי שעשה לאמו, מרים הקדושה; הוא לקח אותה לשמים עמו.

הבשורה רוצה לומר לנו שנוצרי הוא מישהו בעל תשוקה גדולה, תשוקה עמוקה בתוכו: לפגוש את אדונו עם אחיו ואחיותיו, חבריו לדרך. ומה שישוע אומר לנו מסוכם באמרתו המפורסמת: "בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּח אוֹצַרְכֶם, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבַבְכֶם" (לוקס יב:34). לב מלא תשוקה. לכולנו יש תשוקות. המסכנים הם אלה שאין להם תשוקה, שום תשוקה להתקדם אל עבר האופק; ובשבילנו, הנוצרים, אופק זה הוא המפגש עם ישוע, עצם המפגש עמו, שהוא חיינו, שמחתנו ואושרנו. ברצוני לשאול שתי שאלות: ראשית, האם לכולנו יש לב משתוקק? לב שמשתוקק? חשבו על זה והגיבו בשקט בליבכם. אני שואל אתכם האם ליבכם מלא בתשוקה, או האם הוא לב אטום, לב רדום, לב אדיש לחיים, לתשוקה ללכת הלאה ולפגוש את ישוע? השאלה השנייה: היכן הנמצא אוצרכם, למה אתם משתוקקים? ישוע אמר לנו: במקום שם מונח אוצרכם, שם יהיה גם לבבכם – ואני שואל אתכם: היכן אוצרכם? מהו הדבר החשוב ביותר לכם, הדבר היקר ביותר, זה שמושך את ליבכם כמגנט? מה מושך את ליבכם? האם אני יכול לומר שזו אהבת אלוהים? האם ברצוני לעשות טוב לאחרים, לחיות למען האדון ולמען אחיי ואחיותיי? האם אני יכול לומר זאת? שכל אחד יענה בליבו. אבל מישהו יכול לומר לי: אבי, אני אדם עובד, שיש לו משפחה, בשבילי הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על משפחתי ועל עבודתי. ברור, זה נכון, זה חשוב. אך מהו הכוח שמאחד את המשפחה? זוהי אכן אהבה, וזה שזורע אהבה בליבנו הוא אלוהים, אהבת אלוהים, זוהי בדיוק אהבת אלוהים שמעניקה משמעות למשימות היומיות הקטנות שלנו ועוזרת לנו לעמוד בפני אתגרים עצומים. זהו האוצר האמתי של האנושות: להתקדם בחיים באהבה, עם אותה אהבה שהאדון זרע בליבנו, עם אהבת אלוהים. זהו האוצר האמתי. אך מהי אהבת אלוהים? זהו לא משהו מעורפל, איזו תחושה כללית. לאהבת אלוהים יש שם ופנים: ישוע המשיח, ישוע. אהבה לאלוהים מתגשמת בישוע. שכן אנחנו לא יכולים לאהוב אוויר ... האם אנחנו אוהבים אוויר? האם אנחנו אוהבים את כל הדברים? לא, אנחנו לא מסוגלים, אנחנו אוהבים בני אדם והאדם שאנחנו אוהבים הוא ישוע, מתנת האב בינינו. זוהי אהבה שמעניקה ערך ויופי לכל השאר; אהבה שמעניקה כוח למשפחה, לעבודה, ללימודים, לחברות, לאמנות, לכל פעילות אנושית. היא אפילו מעניקה משמעות לחוויות שליליות, שכן אהבה זו מאפשרת לנו ללכת אל מעבר לחוויות אלו, אל מעבר להן, לא להישאר אסירים של הרוע, היא מניעה אותנו הלאה, תמיד פותחת בפנינו את התקווה, את אותו אופק של תקווה, אותו אופק אחרון של עליית הרגל שלנו. בדרך זו עמלנו וכישלונותינו מוצאים משמעות. אפילו החטא שלנו מקבל משמעות באהבת האלוהים שכן אהבת אלוהים זו בישוע המשיח תמיד מוחלת לנו. הוא אוהב אתנו אהבה כה רבה עד שהוא תמיד מוחל לנו.

אחים ואחיות יקרים, בכנסייה היום אנחנו מציינים את זכרה של קלרה הקדושה מאסיזי שבעקבותיו של פרנציסקוס, עזבה הכול כדי להקדיש עצמה למשיח בעוני. קלרה הקדושה מעניקה לנו עדות יפהפייה לבשורה של היום: יהי רצון שהיא, יחד עם מרים הבתולה, תעזור לנו לחיות א הבשורה, כל אחד בהתאם לקריאתו. 

לאחר התפילה:

אחים ואחיות יקרים, אנחנו זוכרים שיום שלישי הקרוב הוא חג עלייתה של מרים השמימה. הבה נחשוב על אמנו שהגיע לשמים עם ישוע ושביום זה אנו חוגגים את זכרה.

ברצוני לברך את כל המוסלמים בעולם, אחינו ואחיותינו, שלאחרונה חגגו את סוף חודש הרמדאן, המוקדש בייחוד לצום, לתפילה ולמתן צדקה. כפי שכתבתי במסר שלי לכבוד מאורע זה, אני מקווה שכל הנוצרים והמוסלמים יעבדו יחדיו כדי לקדם כבוד הדדי בייחוד באמצעות חינוך הדורות הבאים.

אני מברך באהבה את כל תושבי רומא ואת כל עולי הרגל הנמצאים. כמו כן, היום יש לי העונג לברך קבוצות נוער שונות: אלו משיקגו בעליית לרגל שלהם ללורד ולרומא; הצעירים מלוקטה, פרדורה וטברנולה ברגמסקה וצופי ויטוריה. אני גם חוזר בפניכם על המילים שהיו הנושא של יום הנוער העולמי: "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים".

לכולכם ולכולם, אני מאחל יום ראשון מבורך וארוחת צהריים נעימה! להתראות!