האפיפיור פרנציסקוס: דרשה במיסת החתימה של יום הנוער העולמי (טקסט מלא)

תרגום של דרשת האפיפיור פרנציסקוס במיסת החתימה של יום הנוער העולמי ה-28, שנערכה בחוף קופקבנה שבעיר ריו דה ז'ניירו בפני כ-3 מיליון משתתפים.

אחיי הבישופים והכוהנים,

חברים צעירים יקרים,

 

"לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים". במילים אלו ישוע מדבר אל כל אחד מאתנו, בעודו אומר: "היה נפלא לקחת חלק ביום הנוער העולמי, לחיות את האמונה יחד עם צעירים מארבע קצוות תבל, אבל עתה עליכם ללכת, עתה עליכם להעביר את החוויה לאחרים". ישוע קורא לכם להיות תלמידים עם שליחות! היום, לאור דבר האלוהים ששמענו, מה האדון אומר לנו? שלושה רעיונות פשוטים: לכו, אל תפחדו ושרתו.

1. לכו. במהלך ימים אלה בריו, התאפשר לכם ליהנות מחוויה מדהימה של מפגש עם ישוע, מפגש עמו ביחד עם אחרים, ואתם הרגשתם את השמחה שבאמונה. אבל אסור לחוויה של המפגש הזה להישאר נעולה בחייכם או בקבוצה הקטנה של הפרוקיה, התנועה או הקהילה שלכם. הדבר יהיה דומה למניעת חמצן מלהבה שבוערת בחוזקה. אמונה היא להבה שמתחזקת כשמשתפים אותה ומעבירים אותה הלאה, כך שכולם ידעו ויאהבו את ישוע המשיח, אדון החיים וההיסטוריה ויודו בו (ראה: אל-הרומים י:9).

אבל תזהרו! ישוע לא אמר: "אם תרצו, אם יש לכם זמן", אלא "לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים". שיתוף חווית האמונה, מתן עדות לאמונה, הצהרת הבשורה, זוהי מצווה שהאדון מפקיד בידי כל הכנסייה, גם בידיכם; אך זוהי מצווה שאינה נולדת מרצון עז או משליטה או משררה, אלא מכוח האהבה, מהעובדה שישוע הגיע לשכון בינינו ונתן לנו לא רק חלק מעצמו, אלא את כול כולו, נתן את חייו כדי להציל אותנו וכדי להראות לנו את אהבת אלוהים ואת רחמיו. ישוע לא מתייחס אלינו כאל עבדים, אלא כאל בני חורין, כחברים, כאחים ואחיות; והוא לא רק שולח אותנו, הוא מלווה אותנו, הוא תמיד לצדנו בשליחות האהבה שלנו. 

לאן ישוע שולח אותנו? אין גבולות, אין מגבלות: הוא שולח אותנו אל כולם. הבשורה מיועדת לכולם, לא רק לחלק. היא לא מיועדת רק לאלה שנראים קרובים אלינו, מקבלים יותר, מסבירי פנים. היא מיועדת לכולם. אל תפחדו ללכת ולהביא את המשיח לכל ממד בחיים, לקצוות החברה, גם לאלה שנראים רחוקים ביותר, אדישים ביותר. האדון מחפש את כולם, הוא רוצה שכולם ירגישו את חום רחמיו ואהבתו.

בייחוד, ברצוני שמצוות המשיח, "לכו", תהדהד בצעירים של הכנסייה באמריקה הלטינית שמעורבים בשליחות כלל-יבשתית שמקודמת על ידי הבישופים. ברזיל, אמריקה הלטינית, כל העולם זקוק למשיח! פאולוס הקדוש אומר: "אוֹי לִי אִם לֹא אֲבַשֵֹר" (הראשונה אל הקורינתים ט:16). יבשת זו קיבלה את הצהרת הבשורה שסימנה את תולדותיה והניבה פרי רב. עתה ההצהרה הזו מופקדת בידיכם כדי שהיא תהדהד בכוחות מחודשים. הכנסייה זקוקה לכם, ללהט שלכם, ליצירתיות שלכם ולשמחה שכל כך אופיינית לכם. השליח הגדול לברזיל, המבורך ז'וזה דה אנשייטה, יצא לשליחותו כשהוא בן תשע-עשרה בלבד. אתם יודעים מהי הדרך הטובה ביותר להפיץ את הבשורה לצעיר? עוד אדם צעיר. זוהי הדרך בה יש ללכת!

2. אל תפחדו. אנשים מסוימים עלולים לחשוב: "אין לי שום רקע מיוחד, איך אני יכול ללכת ולהצהיר את הבשורה?". חברי היקר, הפחד שלך לא שונה בהרבה מזה של ירמיהו, צעיר כמוך, כשהוא נקרא על-ידי אלוהים להיות נביא. זה עתה שמענו את דבריו: "לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (ירמיהו א:6). אלוהים אומר לך את מה שהוא אמר לו: "אַל-תִּירָא ... כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ" (ירמיה א:8). הוא עמנו! "אל תירא!", כשאנחנו הולכים לבשר על המשיח הוא עצמו הולך לפנינו ומנחה אותנו. כשהוא שלח את תלמידיו לשליחות, הוא הבטיח "אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים" (מתי כח:20) והדבר נכון גם לגבינו! ישוע לא משאיר אותנו לבד, הוא לעולם לא משאיר אותך לבד! הוא תמיד מלווה אותך.

ואז, ישוע לא אמר: "שאחד מכם ילך", אלא "כולם לכו", אנחנו נשלחים יחדיו. חברים צעירים יקרים, היו מודעים לשותפות כל הכנסייה וגם לאחדות הקדושים בשליחות זו. כשאנו מתמודדים עם האתגרים יחד, אז אנחנו חזקים, אנחנו מגלים משאבים שלא ידענו על קיומם בנו. ישוע לא קרא לשליחים לחיות בבידוד, הוא קרא להם ליצור קבוצה, קהילה. ברצוני לפנות אילכם, כוהנים יקרים שעורכים את סעודת האדון יחד איתי: עליכם ללוות את הצעירים שלכם, וזה נהדר, להשתתף בחוויית האמונה הזו יחד עמם! אז זהו רק שלב אחד במסע. המשיכו ללוות אותם בנדיבות ובשמחה, עזרו להם לפוך למעורבים בכנסייה; לעולם אל תתנו להם להרגיש לבד!

3. המילה האחרונה: שרתו. המילים הפותחות של מזמור התהילים ששרנו הן: "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ" (תהילים צו:1). מהו אותו שיר? הוא לא מורכב ממלים, זו אינה מנגינה, זהו שיר חיינו, לאפשר לחיינו להיות מזוהים עם אלה של ישוע, זה להשתתף בתחושותיו, במחשבותיו, בפעולותיו. וחיי ישוע הם חיים לאחרים. אלה הם חיי שרות. במקרא השני של היום, פאולוס הקדוש אומר: "שִׁעְבַּדְתִּי אֶת עַצְמִי לַכֹּל כְּדֵי לִרְכֹּשׁ אֶת הָרַבִּים" (הראשונה אל הקורינתים ט:19). כדי לבשר על ישוע, פאולוס שעבד את עצמו לכל. הפצת הבשורה משמעה עדות אישית לאהבת האלוהים, זוהי התגברות על האנוכיות, זה לשרת בלהתכופף מטה כדי לשטוף את רגליי אחינו, כפי שישוע עשה.

לכו, אל תפחדו ושרתו. אם תלכו בעקבות שלושת הרעיונות האלה, אתם תחוו שזה שמפיץ את הבשורה מקבלה בעצמו, זה שמעביר את שמחת האמונה מקבל שמחה. חברים צעירים יקרים, בעודכם חוזרים לבתיכם, אל תפחדו להיות נדיבים עם המשיח, לתת עדות לבשורתו. במקרא הראשון, כשאלוהים שולח את ירמיה הנביא, הוא נותן לו יכולת "לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (א:10). כך הדבר גם לגביכם. הבאת הבשורה היא הבאת כוח האלוהים לנתוש לנתוץ רוע ואלימות, להאביד ולהרוס את מחסומי האנוכיות, חוסר הסובלנות והשנאה כדי לבנות עולם חדש. 

ישוע המשיח סומך עליכם! הכנסייה סומכת עליכם! האפיפיור סומך עליכם! יהיה רצון ומרים, אם ישוע ואמנו, תלווה אתכם תמיד עם חמלתה. "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים". אמן.