האפיפיור פרנציסקוס: טקס קבלת פנים (טקסט מלא)

האפיפיור פרנציסקוס הגיע לריו דה ז'ניירו, ברזיל, ביום שני. בכך הוא התחיל ביקור בן שבוע ימים לכבוד "יום הנוער העולמי" העשרים ושמונה. לאחר קבלת פנים רשמית קצרה בשדה התעופה גלאו שבריו, האב הקדוש המשיך לארמון גואנברה לטקס קבלת הפנים הרשמי, היכן שהוא התקבל על ידי נשיאת ברזיל, דילמה ונהר וסף ליניארס, מושל מדינת ריו, סרג'יו קברל פיליו וראש עיריית ריו דה ז'ניירו, אדוארדו פאס.

 

בדבריה, הנשיאה הביעה שמחה ותודה על ביקור האב הקדוש. האב הקדוש השיב לה ברגשות דומים ומיקם את הביקור על רקע "יום הנוער העולמי". האב הקדוש המשיך בעידוד הצעירים המשתתפים, משפחותיהם ואלה שאחראים על עיצוב וחיזוק הדור החדש לקחת אחריות כמנהיגים העתידיים של האנושות.

 

לאחר הנאומים של שניהם, האפיפיור והנשיאה קיימו פגישה פרטית, במהלכה פרנציסקוס העניק לגברת רוסף פסיפס מתוצרת סטודיו הפסיפס של הוותיקן שנעשה בשיטה עתיקת היומין בה השתמשו כדי ליצור את הפסיפסים בבזיליקת פטרוס הקדוש ובו מוצג נוף פנורמי של ריו מעל לפסל הגדול של המשיח הגואל.

 

את נאום האפיפיור המלא ניתן למצוא כאן:

 

***************************************

 

גברתי הנשיאה,

רשויות נכבדות,

אחים וחברים!

 

בהשגחתו האוהבת, אלוהים רצה שהביקור הבינלאומי הראשון של כהונתי ייקח אותי חזרה לאמריקה הלטינית האהובה, בייחוד לברזיל, מדינה שגאה בקשריה לכס השליחי (לאפיפיורות) וברגשות האמונה והחברות העזים שלה שתמיד שמרו עליה מאוחדת בדרך מיוחדת עם יורשו של כיפא. אני אסיר תודה לטוּב האלוהי הזה.

 

למדתי שכדי לגשת לעם הברזילאי, הכרחי לעבור דרך ליבם הגדול; אז הרשו לי להתדפק בעדינות על דלת זו. אני מבקש רשות להיכנס ולבלות את השבוע הקרוב עמכם. אין לי כסף וגם לא זהב, אבל אני מביא איתי את הדבר היקר ביותר שניתן לי: את ישוע המשיח! בשמו באתי, להזין את אש האהבה והאחווה הבוערת בכל לב; וברצוני שברכתי תגיע לכולם: שלום המשיח יהא עמכם תמיד!

 

אני מברך בלבביות את הנשיאה ואת חברי ממשלתה הנכבדים. אני מודה לה על קבלת הפנים החמה ועל המילים בהן הביעה את שמחת כל הברזילאים על נוכחותי בארצם. את מברך גם את מושל המדינה שמארח אותנו בארמון הממשלה ואת ראש עיריית ריו דה ז'ניירו, כמו גם את חברי הסגל הדיפלומטי של ממשלת ברזיל, את הרשויות האחרות שנמצאות כאן ואת כל אלה שעבדו קשה כדי להפוך את הביקור שלי כאן למציאות.

 

ברצוני לקדם בברכה ובחיבה רבה את אחי הבישופים, שעליהם מוטלת המשימה החשובה של הדרכת האלוהים בארץ עצומה זו, כמו גם של כנסיותיהם המקומיות האהובות. בביקור זה, ברצוני לבצע את השליחות היאה לבישוף של רומא של חיזוק אחי באמונתם במשיח, של עידודם לתת דין וחשבון על תקוותם שנובעת ממנו ושל נתינת השראה להציע לכולם את עושרה הבלתי נדלה של אהבתו.

 

כפי שאתם יודעים, הסיבה העיקרית לביקורי בברזיל חוצה את גבולותיה. למען האמת הגעתי ל"יום הנוער העולמי". אני כאן כדי לפגוש צעירים שמגיעים מכול העולם, שנמשכים לזרועותיו הפתוחות של המשיח הגואל. הם רוצים למצוא מקלט בחיבוקו, קרוב לליבו, להקשיב שוב לקריאתו הברורה והעוצמתית: "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים".

 

צעירים אלה מגיעים מכל היבשות, הם דוברים שפות רבות, הם נושאים איתם תרבויות שונות, אך הם מוצאים במשיח את התשובה לשאיפותיהם הנעלות ביותר, המשותפות להם, והם יכולים להשביע את הרעב לאמת טהורה ולאהבה אמתית שקושרת אותם יחדיו למרות ההבדלים.

 

המשיח מציע להם מרחב, ביודעו שאין כוח יותר עוצמתי מזה שמשתחרר מליבם של צעירים כשהם נכבשים על-ידי חווית החברות עמו. למשיח ביטחון בצעירים והוא מפקיד בידיהם את עתיד שליחותו, "לכו ועשו תלמידים". לכו מעבר לגבולות של היכולת האנושית וצרו עולם של אחים ואחיות! ולצעירים בטחון בישוע: הם לא מפחדים לסכן למענו את החיים היחידים שיש להם מכיוון שהם יודעים שהם לא יתאכזבו.

 

בעודי מתחיל את הביקור שלי בברזיל, אני מודע לכך שבשעה שאני מדבר לצעירים, אני פונה גם למשפחותיהם, לקהילות הכנסייתיות המקומיות והלאומיות שלהם, לחברות מהן הם מגיעים ולגברים ולנשים שגורל דור זה תלוי בעיקר בהם.

 

כאן נהוג לומר: "הילדים הם בבת עיננו". כמה יפה ביטוי זה של חכמה ברזילאית, שמייחס לצעירים את תכונת העיניים שהן החלונות דרכם האור חודר אלינו, מעניק לנו את נס הראייה! מה היה עולה בגורלנו אם לא היינו שומרים על העיניים שלנו? כיצד היינו יכולים להתקדם? אני מקווה שבמהלך השבוע הקרוב כל אחד מאתנו ישאל את עצמו את השאלה מעוררת המחשבה הזו.

 

הצעירים הם החלון דרכו העתיד מגיע לעולם, ובכך הם מציגים בפנינו אתגרים רבים. הדור שלנו יראה שהוא יכול להגשים את ההבטחה הטמונה בכל צעיר כשנדע איך לתת להם מרחב; איך ליצור את התנאים החומריים והרוחניים להתפתחותם המלאה; איך להעניק להם בסיס יציב לבנות עליו את חייהם; איך להבטיח את ביטחונם ואת החינוך שלהם כדי שיהיו כל מה שהם רוצים להיות; איך להעביר להם ערכים נצחיים שהופכים את החיים לכדאיים; איך להעניק אופק נעלה ונשגב לצמא שלהם לאושר אמתי וליצירתיות שלהם למען הטוב; איך להוריש להם עולם ששווה חיי אדם; ואיך לעורר בהם את הפוטנציאל הגדול ביותר שלהם, כבוני הגורל של עצמם, כחולקים אחריות לעתיד כולם. 

 

לסיום, אני מבקש מכולם להביע התחשבות זה לזה, אם הדבר מן האפשר, את החיבה הנדרשת כדי לבסס דיאלוג חברי. זרועות האפיפיות פתוחות עתה לקבל את כל ברזיל על מורכבויותיה האנושיות, התרבותיות והדתיות ועל עושרה בהם. מעמק האמזונס ועד לפמפס, מאזורי היובש ועד לפנטנל, מהכפרים ועד לערים הגדולות, אין יוצא מן הכלל לאהבת האפיפיור. בעוד יומיים, ברצון האל, אני אזכור את כולכם לפני גבירתנו של אפרסידה, אבקש את הגנתה האימהית על בתיכם ועל משפחותיכם. אך לעת עתה אני נותן לכולכם את ברכתי. תודה רבה לכם על קבלת הפנים!