תפילת המלאך – טקסט

ביום ראשון, האפיפיור התפלל את תפילת "המלאך" עם המאמינים שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש. בדבריו, שהקדימו את התפילה המסורתית למרים, האב הקדוש דיבר על המצפון כמרחב הפנימי בו אנו יכולים לשמוע את האמת, הטוב, את קול האלוהים, ולהקשיב להם. האפיפיור פרנציסקוס שיבח את קודמו בתפקיד, בנדיקטוס השישה-עשר, כמופת לתשומת לב כּנוּעה לקול המצפון. "האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר נתן לנו דוגמה מצוינת בעניין זה", הוא אמר. "כשהאדון הבהיר, בתפילה, מהו הצעד שעליו לקחת, הוא הלך אחריו, עם הרגשה עצומה של נכונות ואומץ, בלב שלם, זאת אומרת, ברצון אלוהים שדיבר ללב שלו". למטה, ניתן למצוא את התרגום המלא של דבריו של האב הקדוש.

**********************************************************

 

אחים ואחיות יקרים,

הבשורה של יום ראשון (לוקס ט:62-51) מראה צעד מאד חשוב בחייו של המשיח: הרגע בו, כפי שכותב לוקס הקדוש, "[ישוע] שָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם" (ט:51). ירושלים היא היעד הסופי, היכן שעל ישוע, בחג הפסח האחרון שלו, למות ולקום לתחייה ובכך לקיים את שליחות הישועה שלו.

מרגע זה, לאחר שהחליט ללכת לירושלים, ישוע מכוון לקו הסיום, ואפילו לאנשים שהוא פוגש ומבקשים [והוא מרשה להם] ללכת אחריו, הוא אומר במפורש מהם התנאים: חיים ללא משכן קבע; לדעת כיצד להתנתק מרגשות משפחתיים; לא ליפול לנוסטלגיה לעבר.

בנוסף, ישוע אמר לתלמידים שלו, שעליהם הוטל להקדים אותו בדרך לירושלים ולהודיע על בואו, לא לכפות דבר: אם לא מקבלים את פניהם, עליהם פשוט להמשיך, ללכת הלאה. ישוע מעולם לא כופה. ישוע ענו. ישוע מזמין: "אם אתה רוצה, בוא". הענווה של ישוע היא בכך שהוא תמיד מזמין אותנו. הוא לא כופה דבר.

כל זה גורם לנו לחשוב. זה מראה לנו, לדוגמה, על החשיבות שיש, אפילו בשביל ישוע, למצפון: הוא מקשיב בליבו לקול האב והולך אחריו. ישוע, בחייו הארציים, לא היה, כביכול, ב"שלט רחוק", הוא היה הדבר שנהיה בשר, בן האלוהים שנהיה אדם, וברגע מסוים הוא לקח החלטה נחושה ללכת לירושלים בפעם האחרונה. החלטה שנעשתה ממצפונו, אך לא נעשתה לבד, אלא עם האב, באחדות מלאה עמו! הוא החליט תוך ציות לאב, בהתכווננות אינטימית לרצון האב. מסיבה זו, אם כן, ההחלטה הייתה נחושה: מכיוון שהיא נלקחה יחד עם האב. באב, אם כן, ישוע מצא את הכוח ואת האור למסעו. ישוע היה חופשי. החלטתו הייתה חופשית. ישוע רוצה שאנחנו, הנוצרים, נהייה חופשיים כמוהו, עם אותה חירות שמגיעה מהדו-שיח הזה עם האב, מהדו-שיח הזה עם אלוהים. ישוע לא רוצה לא בנוצרים אנוכיים, שהולכים בעקבות האגו שלהם ולא מדברים עם אלוהים, ולא בנוצרים חלשים, ללא רצון, נוצרים "בשלט רחוק", שלא מסוגלים ליצירתיות, שלעולם לא מחפשים דרך להתחבר לרצון של האחר – והם לא חופשיים. 

ישוע רוצה שנהייה חופשיים, והחירות הזאת – איפה היא נמצאת? היא נמצאת בדו-שיח הפנימי עם האב במצפון. אם נוצרי לא יודע איך לדבר עם אלוהים, לא יודע איך להקשיב לאלוהים במצפון שלו, אז הוא לא חופשי – הוא לא חופשי.

אם כן, עלינו ללמוד להקשיב יותר למצפון שלנו. אבל, היו זהירים; זה לא אומר שאתם צריכים ללכת בעקבות האגו שלכם, לעשות את כל מה שמעניים אתכם, את כל מה שמתאים לכם, את כל מה שמסב לכם הנאה. זהו לא מצפון. המצפון הוא המרחב הפנימי בו אנו יכולים לשמוע את האמת והטוב, את קול האלוהים, ולהקשיב להם. זהו המקום הפנימי של מערכת היחסים שלנו אתו, שמדבר לליבנו ועוזר לנו להבין את הדרך שעלינו לבחור, וברגע שההחלטה נעשתה, ללכת קדימה, להישאר נאמן.

האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר נתן לנו דוגמה מצוינת בעניין הזה. כשהאדון הבהיר, בתפילה, מהו הצעד שעליו לקחת, הוא הלך אחריו, עם הרגשה עצומה של נכונות ואומץ, בלב שלם, זאת אומרת, ברצון אלוהים שדיבר ללב שלו – ודוגמה זו של אבינו [בנדיקטוס] מטיבה כל-כך עם כולנו, כדוגמה ומופת להתחקות אחריה.

גבירתנו, בפשטות רבה, הקשיבה לדבר האלוהים ולמה שקורה לישוע והרהרה בכך עמוקות בתוך עצמה. היא הלכה אחרי בנה מתוך שכנוע עמוק, בתקווה איתנה. יהי רצון שמרים תעזור לנו להפוך, יותר ויותר, לגברים ונשים של מצפון – חופשיים במצפוננו, מכיוון שבמצפון זה השיח עם אלוהים ניתן – ושגברים ונשים יהיו מסוגלים לשמוע את קול אלוהים וללכת אחריו בהחלטה.

לאחר תפילת המלאך, האפיפיור נשא דברים:

אחים ואחיות יקרים,

היום באיטליה אנחנו מציינים את יום הצדקה של האפיפיור. אני רוצה להודות לבישופים ולכל הפרוקיות, במיוחד לעניות ביותר, על התפילות והצדקה שתומכות בהרבה יוזמות פסטורליות ובגמילות חסדים של יורשו של כיפא בכל רחבי העולם. תודה לכם!

אני מברך מעומק ליבי את כל עולי הרגל שנמצאים כאן, בייחוד את המאמינים הרבים מגרמניה. אני גם מברך את עולי הרגל ממדריד, אוגסבורג, סונינו, קסארנו, לנולה, סמבוצ'טולה ומונטגראנרו, את הקבוצה של הדומיניקנים העמאים, את האחווה השליחית של רחמי האלוהים מפיאצה ארמרינה, את ידידי המיסיון של הדם היקר מפז, את איגוד תחבורת החולים ללורד ולמקומות קודשים מאיסקיה די-קסטרו ואת ילדיה של לטיסנה.

אני מאחל לכם יום ראשון מבורך!