האפיפיור בשיעור השבועי: במקדש הכנסייה אין אבנים חסרות תועלת

בשיעור השבועי בקבלת הקהל של יום רביעי, ב-26 ביוני 2013 בכיכר פטרוס הקדוש, בחר האפיפיור פרנציסקוס לדמות את הכנסייה למקדש כדי להסביר את רָז הכנסייה.

המילה "מקדש", אמר האב הקדוש, "גורמת לנו לחשוב על בניין, על מבנה. הרוב יחשבו ... בייחוד על בית המקדש המפואר בירושלים, המקום בו פוגשים את האל בתפילה. בתוך המקדש שכן ארון הברית, אות לנוכחות האל בעם. בתוך הארון היו לוחות הברית, המָן ומטה אהרון, זכר לכך שאלוהים תמיד היה מעורב בתולדות עמו, שהוא תמיד ליווה אותם במסעם, שהוא הנחה את צעדיהם. המקדש מזכיר את הסיפור הזה וכשאנו הולכים למקדש עלינו לזכור את הסיפור – את הסיפור של כל אחד מאתנו – כשישוע פגש אותי, כשישוע הלך עמי, כיצד הוא אוהב ומברך אותי.

"מה שנרמז מראש בבניית המקדש מתחולל, בפועל רוח הקודש, בכנסייה. הכנסייה היא 'בית האלוהים', מקום משכנו". האפיפיור הדגיש שבית המקדש נבנה על-ידי בני אדם "כדי לבנות לאלוהים 'בית', כדי שיהיה אות נראה לנוכחותו בינות לעמו. עם לבישת הבשר של בן האלוהים ... זהו אלוהים עצמו ש'בונה את ביתו' כדי לבוא ולשהות עמנו. ... ישוע הוא המקדש החי של האב והמשיח עצמו בונה את 'ביתו הרוחני' בכנסייה, לא מאבני חומר גשמיות, אלא מ'אבנים חיות' שהם אנחנו עצמנו. ... כמה יפה הדבר! אנחנו האבנים החיות של בניין האלוהים, מאוחדים עמוקות למשיח שהוא אבן הפינה שלנו – וגם התמיכה שלנו זה בזה. ... משמעות הדבר היא שאנחנו הכנסייה החיה, המקדש החי ושכשאנחנו ביחד - גם רוח הקודש נמצאת ביננו, עוזרת לנו לגדול ככנסייה. אנחנו לא מבודדים, אלא אנחנו עם האלוהים: זוהי הכנסייה! 

"זוהי רוח הקודש, עם מתנותיה, ש ... מעצבת את המגוון העצום שהוא עושרה של הכנסייה ושמאחדת את הכול ואת כולם ... הכנסייה היא לא ערבוביה של דברים ואינטרסים, אלא מקדש רוח הקודש, המקדש בו פועל אלוהים, המקדש בו כול אחד מאתנו, במתנת הטבילה, הוא אבן חייה. זה אומר לנו שאף אחד אינו חסר תועלת בכנסייה ... כולנו הכרחיים לבניית המקדש הזה! אך אחד לא משני. אף אחד אינו חשוב יותר מהאחר בכנסייה. כולנו שווים בעיניי האלוהים. חלק מכם וודאי יאמר, "תראה מר אפיפיור, אתה לא כמו כולנו". כן אני כן, אני כמו כל אחד מכם. כולנו שווים, אנחנו אחים ואחיות. אף אחד הוא לא אלמוני. כולנו מרכיבים ובונים את הכנסייה. אך עובדה זו מזמינה אותנו לשים לב לכך שאם הלְבֵנָה של חיינו הנוצריים חסרה, משהו חסר ביופייה של הכנסייה".

"כיצד אנחנו חיים את קיומנו ככנסיה? האם אנחנו אבנים חיות או, כביכול, אבנים עייפות, משועממות ואדישות? האם ראיתם עד כמה מכוער לראות נוצרי עייף, משועמם ואדיש? זהו לא נוצרי טוב. על הנוצרי להיות שוקק חיים, מלא שמחה מכך שהוא נוצרי. [נוצרי] חייב לחיות את היופי שבלהיות חלק מעם האלוהים, שהוא הכנסייה. האם אנחנו פתוחים לפעולת רוח הקודש, ללהיות חלק פעיל בקהילותינו, או שאנחנו סגורים בעצמנו ואומרים: 'יש לי כל-כך הרבה דברים לעשות, זה לא התפקיד שלי'? שאל האפיפיור פרנציסקוס.

הוא חתם את השיעור השבועי בבקשה מהאדון "לתת לכולנו את חסדו וכוחו כדי שנהיה מאוחדים עמוקות למשיח, אבן הפינה, עמוד התווך, האבן שתומכת  בחיינו ובחיי הכנסייה. נתפללה, שמעודדים על-ידי רוח, נהיה תמיד האבנים החיות של כנסייתו.