חופש הדת והמצפון

האב לומברדי:  הבישופים הקנדיים פרסמו מסמך חשוב "אודות חופש המצפון והדת". החשיבות של תוכן ההצהרה נמצאת מעבר לגבולות הכנסייה בקנדה בלבד. במסמך זה הבישופים מתייחסים לאותם העניינים שנתנו לקהילת הכנסייה הקתולית השראה להוות עדים ולהפגין את מחויבותם לאמונה. האפיפיור בנדיקטוס, כידוע לנו, דיבר על הנושאים הללו בעצמו, כפי שעשה במסגרת מסריו ליום השלום העולמי ובנאומו לסגל הדיפלומטי המוצב בוותיקן.

ישנן שתי נקודות שיש לדון בהן בהקשר זה. הראשונה מתייחסת בהפרה הבוטה של זכויות דתיות. מחקר שנערך לאחרונה על ידי פורום פיו ודן בדת ובחיים ציבוריים הדגיש כי "יותר מ-70% ממדיות העולם מפעילות מגבלות חוקיות או אדמיניסטרטיביות אשר בפועל מבטלות את זכויותיהם של המאמינים האינדיבידואלים או של חלק מהקבוצות הדתיות." דו"ח אחר, שחובר על ידי הארגון 'סיוע לכנסייה במצוקה', טוען כי "יותר מ-75% מהרדיפות הדתיות של ימינו משפיעות על נוצרים."

הנקודה השנייה מתייחסת לסכנות הפחות בוטות שנגרמות מרלטיביזם, תפיסה שהפכה כה אגרסיבית עד כי היא מכוונת, כפי שאמר האפיפיור, "נגד אנשים האומרים כי הם יודעים היכן האמת ומשמעות החיים שוכנים." דבר זה הופך יותר ויותר בולט בחברות המערביות, כפי שניתן לראות מהויכוח הנוכחי אודות מערכת הבריאות בארה"ב. ובכן אין זה במקרה שהמסמך הקנדי הזה דן בסכנות אלו מכל זוית. המסמך מחזק את הנקודה כי לדת יש זכות להתערב בספירה הציבורית, לשמור על יחס נכון בין דת ומדינה, לחנך את המצפונים באמת אובייקטיבית ולהגן על הזכות להתנגדות מצפונית. הכנסייה הקתולית ומאמיניה רוצים להשיג רק את הטוב המשותף, והיא מסוגלת להשיג זאת ללא שימוש באלימות בשם המצפון או האמונה.

אלו אתגרים שעלינו להתמודד עמם וליישבם עם המצבים החברתיים והתרבותיים הייחודיים להיום. האפיפיור מסייע לנו להשתתף בדיאלוג פתוח ובונה על הנושאים הללו, ונאומיו בווסטמינסטר שבלונדון ובפרלמנט שבברלין הם דוגמאות טובות לכך. הבא נמשיך בנתיב זה.