מאמר המערכת השבועי של האב לומברדי הישועי: אינטליגנציה, אמונה ואהבה

(5.5.2012) "ללא אהבה המדע מאבד מאצילותו. רק האהבה מבטיחה את האנושיות של המחקר המדעי." בצורה זו האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר סיים את נאומו ביום חמישי בבוקר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה הקתולית של הלב הקדוש (Sacred Heart University) ברומא. הייתה זו תגובה חדה ועמוקה לצורך עז להנחיה יציבה ומעוררת השראה.

"עם מגוון רב של אמצעים טכניים העומדים לרשותה, ובעודה כמעט נדהמת מהאפקטיביות שלהם, אך עם מחסור מורגש בהכוונה אמיתית לטוב אותנטי, האנושות היום נמצאת בסכנת אבדן האופק הבסיסי בשאלת המשמעות." פעם נוספת מדבר האפיפיור אודות הביטחון באינטליגנציה והאמון בהגיון: הוא מדבר על הנצרות כ"דת של הלוגוס" אשר לא משאירה את האמונה למישור חסר ההיגיון אלא רואה את המקור והמשמעות של המציאות ב"הגיון היצירתי". האחדות של ההיגיון והאמונה מבטיחה את הפוריות שלהם. זאת בעוד שהפרדה ביניהם מובילה ל"עוני באתיקה" המוביל להעדר היכולת להעריך האם מה שאפשרי באופן טכני הוא טוב בראייה מוסרית – האם הוא מוביל לטוב האנושי האמיתי.

האפיפיור אף הרחיב ואמר כי המדע והמחקר הרפואי כה קשורים לדאגה לאדם עד כדי שבהם נהיה ברור עד כמה יש צורך בהכוונה של אהבה וכמה חיוני הוא הקשר בין ההתחייבות לקידום הידע האנושי והמסירות לטוב האדם – יצור הסובל ואשר מתעמת עם השאלות הרדיקליות ביותר אודות משמעות החיים."
"המסירות של האינטליגנציה ושל הלב", אם כן, "הופכים לסימן לרחמי האל ולניצחונו על המוות".

איזו השראה חזקה יותר ומלהיבה יותר יכולה להיות לכל מאמץ מחשבתי לטובת האנושות? בסופו של יום: אם לא לכך, לאיזו מטרה האינטליגנציה האנושית צריכה להקדיש עצמה?