מאמר המערכת של האב לומברדי: הפגישה

(31.3.2012) פגישה ישירה ואישית בין האפיפיור לאנשים במקסיקו ובקובה ועם כל תושבי אמריקה הלטינית: זוהי לבטח אחת המשמעויות החשובות ביותר של המסע שהסתיים כעת. בעיני מאות מיליוני קתולים ביבשת אמריקה היה זה צעד קריטי – בהמשך להשתתפות האפיפיור באסיפת אפרצ'ידה ב-2007 – היה זה חיזוק וביטוי האהבה והדאגה שיש לאפיפיור כלפיהם.

היה זה מסר ברור של עידוד לכנסיה בשתי המדינות הללו, ובקשה מפורשת למרחב פעולה רחב יותר עבורה ולחופש דתי – לא על מנת להגן על זכויות הכנסיה אלא לאפשר לה לשרת ולתרום באופן אפקטיבי יותר לרווחת הכלל ולבניית חברה צודקת יותר, מפוייסת יותר ושלווה יותר. האפיפיור הוא הרועה הראשי של הכנסיה הקתולית ושירות האמונה מועבר לחייהם של האנשים בעיקר דרך החיוניות שלה. היתה זו חוויה יוצאת דופן לראות מקרוב את הלב הרוחני של המסע כאשר האפיפיור הגיע כעולה לרגל לגבירתנו בקוברה.

יהיו אלה שימשיכו לדבר על הפגישות שלא התקיימו: ביקור בגוואדלופ, פגישה עם מתנגדי משטר בקובה, קרבנותיו של מסיאל... אך האפיפיור לא תמיד יכול לעשות כל דבר שהיה רוצה במהלך מסע קצר. אך אלו שמקשיבים לו מבינים את רוחו וכוונותיו ואלו שמונהגים על ידו מבינים את הבהירות והאומץ שבמסר שלו. המפגש הגדול באמת, שהקיף את כל הפגישות האחרות והקטנות, נערך והיה מעמיק, ספונטני וכנה. זהו השירות לאמונה ולתקווה שהאפיפיור רצה להציע.