מסר האפיפיור לצום הארבעים 2012

התרגום באדיבות נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל www.catholic.co.il

"נָשִׂים לִבֵּנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אל העברים י:24)

אחים ואחיות יקרים,

תקופת צום הארבעים מזמינה אותנו להתבונן שוב בלב לבם של החיים הנוצריים: האהבה. תקופה זו מהווה זמן רצוי לחדש את מסענו, מסע האמונה, כיחידים וכקהילה, בסיוע דבר האלוהים והסקרמנטים. מסע זה נושא את סימני ההיכר של התפילה והחלוקה, הדממה והצום, בציפייה לשמחת הפסחא.

השנה, ברצוני להציע בפניכם הרהורים ספורים לאור קטע קצר מהכתובים, מהאיגרת אל העברים: "נָשִׂים לִבֵּנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים". דברים אלה הינם חלק מטקסט אשר בו המחבר הקדוש מאיץ בנו להאמין בישוע המשיח ככוהן הגדול שלנו אשר זיכה אותנו בסליחה ופתח לנו את הנתיב לאלוהים. קבלת המשיח בזרועות פתוחות מניבה פרי בחיים הבנויים על שלוש המידות (תקווה, אמונה, אהבה). משמעות הקבלה היא התקרבות אל האדון "בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבִמְלוֹא וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה" (פסוק 22), איתנות "בַּתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מַצְהִירִים" (פסוק 23) והתרכזות בניסיון לחיות חיי "אַהֲבָה ומַעֲשִׂים טוֹבִים" (פסוק 24) יחד עם כלל אחינו ואחיותינו. המחבר מדגיש כי על מנת לקיים חיים כאלה, על ייסוד הבשורה, חשוב להשתתף בעבודת הקודש ובתפילת הקהילה, מבלי להזניח את המטרה האסכטולוגית: אחדות מלאה עם האלוהים (פסוק 25). כאן ברצוני להרהר בפסוק 24, פסוק אשר מציע בפנינו תורה מתומצתת, בעלת ערך רב ומתאימה אף לזמנינו, בדבר שלושה מרכיבים של החיים הנוצריים: דאגה איש לרעהו, הדדיות וקדושה אישית.

1. "נָשִׂים לִבֵּנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ": אחראיות כלפי אחינו ואחיותינו

המרכיב הראשון הינו קריאה ל-"שים לב": פירוש הפועל היווני "katanoein" המופיע כאן הינו להסתכל בדריכות, להתבונן ולקחת את הכול בחשבון. אנו נתקלים במילה זו בספרי הבשורה בשעה שישוע מזכיר את העורבים לתלמידיו, אשר מבלי להתאמץ או להתעייף נמצאים תחת השגחתו של האל הדואג אף להם (לוקס יב:24). כמו כן עלינו "להתבונן" בקורה שבעינינו טרם נסתכל בקיסם שבעיני אחינו (ראה לוקס ו:41). בפסוק אחר באיגרת אל העברים, המחבר מעודד אותנו: "הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַשָּׁלִיחַ וְהַכּוהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ, יֵשׁוּעַ" (אל העברים ג:1). ובכן הפעל, אשר מופיע בראשית ההאצה, מצווה עלינו לשים ליבנו אל האחרים, ראשית כל לישוע, לדאוג איש לרעהו, ולא להישאר מבודדים ואדישים לגורל אחינו ולחיותינו. לצערנו, לעתים קרובות מדי יחסנו מנוגד לזה: אדישות וחוסר אכפתיות הנובעים מאנוכיות ומוצגים בפני כל כמתן כבוד ל-"פרטיותו" של האחר. אף כיום, קול האדון מצווה עלינו לשים לב איש לרעהו. אף היום, האלוהים מבקש מאיתנו להיות "שומרים" איש על רעהו (בראשית ד:9), לקיים יחסים בנויים על התחשבות הדדית ותשומת לב לרווחת האחר. מצוות האהבה הגדולה איש לרעהו דורשת מאיתנו להכיר באחריות כלפי כל אלה אשר הם כמונו, נבראו להיות בנים לאלוהים. היותנו אחים ואחיות כבני אדם, ולרוב אף באמונה, מסייעת לנו להכיר באחר כבעצמי, אהוב נצחי של האדון. אם נטפח השקפה זו לאחרים, השקפה הרואה אותם כאחים ואחיות, יתגברו הסולידריות, הצדק, הרחמים והחמלה בליבנו באופן טבעי. עבד האל האפיפיור פאולוס ה-6 הצהיר שהעולם כיום סובל יותר מכל מהעדר תחושת האחווה: "החברה האנושית _ חולה מאוד. הגורם אינו המחסור באוצרות הטבע ולא השליטה הבלעדית בידי מעטים באוצרות אלה, אלא החלשת קשרי האחווה בין יחידים ובין עמים" (Populorum Progressio, 66).

הדאגה איש לרעהו משמעה לרצות מה טוב לאחר מכל הבחינות: רווחתו הפיזית, המוסרית והרוחנית. לעיתים נראה כי התרבות בת זמננו איבדה את הבחנתה לטוב ולרע ולמרות זאת ישנו צורך דחוף להדגיש את קיומו של הטוב אשר ינצח מכיוון ש-"טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב" (מזמור קיט:68). הטוב הינו כל מה שמעניק חיים, שומר עליהם ומקדם אותם, אחווה ואחדות. האחראיות כלפי האחרים משמעה לרצות את הטוב לאחרים ולקדם אותו בתקווה שאף הם יקבלו את הטוב וכל דרישותיו. הדאגה לאחר משמעה להיות מודעים לצרכיהם. הכתובים מזהירים אותנו בל יקהה לבבינו במין "הרדמה רוחנית" אשר גורמת לחוסר אכפתיות בפני סבל האחרים. לוקס המבשר מספר לנו שניים ממשלי ישוע להדגים לנו את העניין. במשל השומרוני הרחום, הכוהן והלוי "עוברים ליד" האיש הפצוע, אדישים נוכח האיש שאותו הפשיטו והכו השודדים (ראה לוקס י:30 – 32). במשל אלעזר, העשיר הינו אדיש לעוני המשווע של אלעזר, אשר גווע מרעב פתח ביתו (ראה לוקס טז:19). שני המשלים מראים דוגמאות של ההפך מ-"לשים לב" לאחר, להתבונן באחר באהבה ובחמלה. מה חוסם את המבט האנושי מלא האהבה? לעיתים קרובות החוסם הינו העושר החומרי ותחושת ההסתפקות אולם החוסם יכול אף להיות הנטייה לקדם את האינטרס האישי והפתרונות לבעיותינו מעל לכל. אסור להיות כאלה אשר אינם מסוגלים לרחם על הסובלים. אסור שלבבותינו יהיו עסוקים כל כך בעצמינו ובבעיותינו שלא ישמעו את זעקת העני. נמיכות רוח וחוויה אישית של סבל יוכלו לעורר בקרבנו תחושת הרחמים והחמלה. "יודֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לא-יָבִין דָּעַת" (משלי כט:7). נבין את משפט האשרי: "אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים" (מתי ה:4), אלה הם המסוגלים להסתכל מעבר לעצמם ולחוש חמלה לסבלם של אחרים. הושטת יד ופתיחת הלב לצרכיהם מהוות הזדמנויות לישועה ולברכה.

"לשים לב איש לרעהו" הינו אף לשים לב לרווחה הרוחנית של כל אחד. כאן, ברצוני להזכיר מרכיב של חיי הנוצרי ואני סבור שמרכיב זה נשכח לגמרי: התיקון ברוח האחווה נוכח הישועה הנצחית. היום, באופן כללי, אנו רגישים מאוד למושג האהבה ותשומת הלב לרווחה הפיזית והחומרית של האחרים אולם אנו שותקים כמעט באופן מוחלט לגבי נושא האחראיות הרוחנית שלנו כלפי אחינו ואחיותינו. בכנסייה הקדומה המצב היה שונה וכך גם בקרב אותן הקהילות אשר בוגרות באמונה, אלה הדואגות לא לבריאותם הגופנית של אחיהם ואחיותיהם בלבד אלא אף לבריאותם הרוחנית וגורלם הסופי. הכתובים אומרים לנו: "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם-עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח" (משלי ט:8 – 9). המשיח בעצמו מצווה עלינו "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ" (מתי יח:15). הפועל כאן "elenchein", שפירושו תיקון ברוח האחווה, הינו אותו הפועל המצביע על השליחות הנבואית של הנוצרי בדברו נגד דור העושה מעשי חושך (אל האפסים ה:11). מסורת הכנסייה כוללת "הוכחת חוטאים" בין מעשי הרחמים. עלינו לגלות שוב את המימד הזה של האהבה הנוצרית. אסור לנו לשתוק בפני הרע. אני חושב על כל הנוצרים, שמתוך ראיה אנושית או מתוך אינטרס אישי, מסתגלים למנטאליות הרווחת במקום להזהיר את אחיהם ואחיותיהם מלחשוב ומלפעול נגד האמת ואינם הולכים בדרך הטובה. תוכחה נוצרית, מצידה, אינה נובעת מרוח ההאשמה או האיום. היא תמיד נגרמת על ידי אהבה ורחמים ומתוך דאגה אמיתית לרווחת האחרים. כפי שאומר שאול השליח: "אִם יִכָּשֵׁל אִישׁ מִכֶּם בְּאֵיזוֹ עֲבֵרָה, אַתֶּם הָאֲנָשִׁים הָרוּחָנִיִּים תָּקִימוּ אוֹתוֹ בְּרוּחַ שֶׁל עֲנָוָה; וְהִזָּהֵר שֶׁלּא תָּבוֹא גַּם אַתָּה לִידֵי נִסָּיוֹן" (אל הגלטים ו:1). בעולם שקוע באינדיווידואליזם, חיוני לגלות שוב חשיבות התוכחה מתוך אחווה על מנת שנצא למסע לקראת הקדושה בצוותא. הכתובים מספרים לנו "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק" (משלי כד:16), אכן כולנו חלשים וחסרי שלמות (ראה איגרת יוחנן הראשונה א:8). שירות גדול הוא אזי לסייע לאחרים ולאפשר להם לעזור לנו, על מנת שניפתח לכל האמת אודות עצמנו, שנשתפר ושנלך ביושר ובצדק בדרכי האדון. תמיד יהיה צורך למבט אוהב ומוכיח, יודע ומבין, מבחין וסולח (ראה לוקס כב:61), מבטו של האלוהים לכל אחד מאיתנו.

2. "לשים לב איש לרעהו": מתנת ההדדיות

"השמירה" על האחר הינה בניגוד למנטאליות אשר, בצמצמה את החיים למימד הארצי, אינה מצליחה לתפוס את המימד האסכטולוגי ומקבלת החלטה מוסרית בשם החירות האישית. החברה שלנו יכולה להפוך להיות עיוורת לסבל הפיזי ולדרישות החיים הרוחניות והמוסריות. אסור שכך יהיה בקהילה הנוצרית! שאול השליח מעודד אותנו לחתור "אֶל דְּבָרִים שֶׁמְּבִיאִים לִידֵי שָׁלוֹם, וְאֶל דְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם יִבְנֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" (אל הרומים יד:19) לטובת רענו, כך ש-"כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִדְאַג לְטוֹבַת רֵעֵהוּ," בחפשנו לא את האינטרס האישי "אֶלָּא אֶת טוֹבַת הָרַבִּים לְמַעַן יִוָּשְׁעוּ" (הראשונה אל הקורינתים י:33). התיקון ההדדי והעידוד ברוח הענווה והאהבה הינם חלק מחיי הקהילה הנוצרית.

תלמידי האדון, מאוחדים איתו בגוף אחד, חיים בחבורה אשר קושרת אותם איש לרעהו כאברים בגוף אחד. פירוש הדבר הינו: האחר מהווה חלק ממני; חייו, ישועתו, נוגעים בחיי ובישועתי. כאן אנו דנים במרכיב רב משמעות של האחדות: קיומנו קשור לקיומם של האחרים, לטוב ולרע. גם לחטאינו וגם למעשי האהבה שלנו מימד חברתי. ההדדיות הזאת גלויה בכנסייה, הגוף המיסטי של המשיח: הקהילה לא חדלה לעשות תשובה ולבקש סליחה על חטאי חבריה, אולם אף חוגגת את אלה החיים על פי המידות ובאהבה בקרבה תמיד. כפי שאומר שאול השליח: "יִּדְאֲגוּ הָאֵיבָרִים זֶה לָזֶה" (הראשונה אל הקורינתים יב:25), כי אנו מהווים גוף אחד. מעשי האהבה כלפי אחינו ואחיותינו – כפי שבאים לידי ביטוי במתן צדקה, מעשה מסורתי בתקופת הצום, יחד עם התפילה והצום – מושרש בשייכות המשותפת הזאת. נוצרים אף מבטאים את חברותם בגוף האחד, שהינו הכנסייה, באמצעות הדאגה המוחשית הזאת לעניים היותר בקרב העניים. הדאגה איש לרעהו משמעה הכרת הטוב שהאדון עושה באחרים והודיה על נפלאות חסדי אל שדי בטובו אשר הוא משפיע על בניו. כאשר הנוצרים תופסים את מפעלה של רוח הקודש באחרים, הם חוגגים ומכבדים את אביהם בשמיים (ראה מתי ה:16).

3. "לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים": ללכת בצוותא בקדושה

דברים אלה מהאיגרת אל העברים (י:24) מאיצים בנו להתבונן בייעוד האוניברסאלי לקדושה, המסע המתמשך של החיים הרוחניים בהשתוקקותנו למתנות הרוחניות הנשגבות ביותר ולאהבה גדולה ופורייה אף יותר (ראה הראשונה אל הקורינתים יב:31 – יג:13). הדאגה איש לרעהו אמורה לעורר בנו אהבה עוד יותר מעשית, "כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד-נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד:8), הגורמת לנו לחיות כל יום בצפייה ליום הנצחי המחכה לנו באלוהים. הזמן המוקצב לנו בחיים האלה הינו יקר על מנת לבחון במעשים הטובים ולעשותם באהבת האלוהים. בדרך הזאת, הכנסייה גדלה עוד ועוד עד לשיעור קומתו של המשיח (ראה אל האפסים ד:13). הניסיון לעורר איש את רעהו לזכות במלוא האהבה ולקיים מעשים טובים ממוקם בצפייה הזאת של הצמיחה.

מצער לומר שקיים תמיד הפיתוי להיות פושרים, לכבות את הרוח, לסרב להשקיע כישרונות שקיבלנו למען טובתנו או טובת האחרים (ראה מתי כה:25). כולנו קיבלנו עושר או רוחני או חומרי ואנו אמורים להשתמש בו לקיים את תוכניתו של האלוהים למען טובת הכנסייה ולמען ישועתנו האישית (ראה לוקס יב:21, הראשונה אל טימותאוס ו:18). המורים הרוחניים מזכירים לנו שבחיי האמונה במקום שאין בו התקדמות ללא ספק ישנה נסיגה. אחים ואחיות יקרים, הבה נקבל את ההזמנה, היום נכונה כתמיד, לכוון את עצמנו אל "המידה הנשגבה של החיים הנוצריים הרגילים" (Novo Millennio Ineunte, 31). גלויה חוכמת הכנסייה בהכרת נוצרים מצטיינים ובהכרזתם כמבורכים וכקדושים, עובדה המאתגרת נוצרים אחרים לחקות את מידותיהם. שאול השליח מאיץ בנו: "הַקְדִּימוּ לִנְהוג כָּבוֹד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ" (אל הרומים יב:10).

בעולם אשר דורש מהנוצרי מתן עדות מחודשת בנושא אהבתו של האדון ונאמנותו, מי ייתן ונחוש כולנו את הצורך הדחוף להקדים איש את רעהו במעשי אהבה, בשירות ובמעשים טובים (ראה אל העברים ו:10). הבקשה הזאת דחופה עוד יותר בעונה הקדושה של ההכנה לחג הפסחא. בשעה שאני מאחל לכם תקופת צום ארבעים מבורכת ופורייה, אני מתחנן שמרים, העלמה המבורכת, תעתיר בעדכם ואני מעניק לכם את ברכתי האפוסטולית.

האפיפיור בנדיקטוס ה-16

 

תרגם: האב דוד נויהאוז, סגן הפטריארך הלטיני של ירושלים הממונה על הקתולים הדוברים עברית בישראל