כשמזרח ומערב נפגשים, בישופי הסינוד דנים באחדות הכנסייה

דיוני הסינוד שהחלו ביום שני אחה"צ כללו נאומים קצרים בני חמש דקות בלבד שכל בישוף התבקש להכין מראש ולהציג במליאה. מטרת הדיונים לאפשר לכל 185 המשתתפים לשאת דברים, להאיר את אחד העניינים שעל סדר היום מתוך מסמך העבודה מהפרספקטיבה האישית שלו.

בסופו של כל יום דיונים מוקדשת שעה להערות קצרות וספונטניות מצד אבות הסינוד.

נושא הסינוד "אחדות ועדות" חזר וצוטט על ידי מרבית הדוברים, רבים הזכירו את מגוון הכנסיות הקתוליות במזרח התיכון וכיצד אחדותן, למרות ההבדלים, באה לידי ביטוי באמונה ובקשר לכנסיה, והיא הדרך לשמור על הזהות והיציבות של המיעוט הנוצרי במזה"ת החי בתוך אוכלוסיה שרובה מוסלמית או בישראל יהודית. אך נשמעו גם קולות ביקורתיים שכן מספר דוברים העלו שאלות נוקבות ביחס לאתגרים העומדים בפני אחדות הכנסייה, האומנם הכנסייה הלטינית מאוחדת בשיווין עם הכנסיות המזרחיות?

הפטריארך של אנטיוכיה היווני קתולי גרגוריוס III לאחם  יצא בקריאה  לחזור ללוח השנה היוליאני, הלוח המקובל עד היום בקהילות אורתודוכסיות ומזרחיות רבות, במיוחד בארץ הקודש. לוח שנה זה, הנמצא כיום בפער של  13 יום מאוחר ללוח המקובל היום הגרגוראני, לא מותאם לחישובים שערך האפיפיור גרגורי ה13 במאה 16 , ונשאר נאמן ללוח שנקבע על ידי הקיסר יוליוס במאה הראשונה. הכנסיות המזרחיות קתוליות אימצו את הלוח הגרגוריאני  עת הצטרפו לכנסיה הקתולית והפטריארך קרא לחזרה ללוח המזוהה עם המסורת המזרחית. עם זאת הבישוף וורדני הזכיר כיצד חגיגת פסחא משותפת, כפי שקורה אחת לכמה שנים כשהחג על פי שני הלוחות נחגג באותו יום,  משמחת את המאמינים ולכן אולי כדאי לוותר על ההבדלים הנובעים מלוח השנה ולחגוג את חג הפסחא אורתודוקסים וקתולים יחדיו כל שנה באותו תאריך כפי שקורה כבר בחלק מהמדינות למשל במצרים, בירדן ובחלק מהכפרים גם בישראל ובשטחים).

הבישוף הקופטי של אסוויט הביע כעס על תופעה רחבת היקף בכנסיות הקתוליות המזרחיות כשכוהני דת לטינים מזמינים בזרועות פתוחות מאמינים השייכים לקהילות מזרחיות קתוליות, ומציעים להם מיסה לטינית  בערבית, השפה המקומית ,תופעה המותירה את הכנסיות המזרחיות הקתוליות מדולדלות יותר שכן המיסה הלטינית מושכת קהל צעיר ומשכיל המעדיף מיסה פשוטה שיש בה יותר מקום ליצירתיות הוא שאל, למה הכנסיות הלטיניות עורכות מיסה בערבית? שאלות מעשיות נוספות נשאלו ביחס לחינוך במדינות  בהן ילדים הבאים ממשפחות קתוליות מזרחיות מקבלים חינוך במסגרת לטינית, כיצד צריכים להתייחס כהני הדת בקהילות הלטיניות לבני המשפחות המזרחיות המגיעים ללמוד ולהתפלל בכנסיות לטינית בתפוצות?

הבישוף מינה של הקהילה הקופטית קתולית בגיזה וכן הבישוף הארמני קתולי בדרום אמריקה העלו, כמו אחרים לפניהם, את  בעיית תחומי השיפוט והסמכות של כהני הדת של הכנסיות המזרחיות קתוליות. בעוד תחום השיפוט של הכנסיות הקתוליות המזרחיות תחום במסגרת הגיאוגרפית המסורתית של הכנסייה, הכנסייה הלטינית המערבית מתפשטת ומרחיבה סמכויותיה לכל מקום אליו היא מגיעה. הכנסייה הלטינית שולחת את כוהניה לכל קצוות תבל ומשרתת את הקתולים בכל מקום, בעוד ראשי קהילות המזרחיות הקתוליות מוגבלים למרחב המזרח תיכוני, ובמקרים רבים אין להם סמכות על בני הקהילה שלהם שהיגרו למדינות אחרות. כדאי לציין שאין מדובר בתופעה גורפת שגן יש בישופיות חדשות בצפון ודרום אמריקה, הבעיה  בולטת במיוחד באירופה ומדינות המפרץ. בעידן של הגירה ותנועה כשהמפה הדמוגרפית משתנה תדיר יש לעשות רפורמה במרחב בגיאוגרפי של סמכות הכנסיות השונות.

דוברים רבים הדגישו את החשיבות של השמירה על הזהות הייחודית המזרחית והדגשתה בחינוך ובעיצוב של חיי היומיום. עם זאת היו בישופים שקראו לאחדות רבה יותר עם הכנסייה הלטינית, הבישוף היווני קתולי של ברזיל פנה לאפיפיור בקריאה נרגשת וקרא "תהיה האפיפיור שלי, של כולם גם של הקתולים במזרח" הוא הדגיש שכיום עם ההגירה המאסיבית של בני הקהילות הקתוליות המזרחיות למערב, הגבולות בין מזרח ומערב מטשטשים ואף  הציע לאפיפיור אחת לשנה באופן קבוע לחגוג מיסה עם הקהילות המזרחיות על פי הפולחנים והנוסחים השונים לשתף אותן באופן שלם יותר בחיי הכנסייה.