"העברית, גם היא שפת הכנסייה במזרח התיכון"

ביום ראשון 10.10.2010 בבזיליקת סנט פטרוס, קברו של השליח פטרוס, ערך האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את המיסה החגיגית לכבוד פתיחת הסינוד המיוחד של המזרח התיכון בהשתתפות 177 בישופים משתתפי הסינוד, ואורחים. נושא הסינוד, שיימשך עד 24 אוקטובר 2010 יהיה: הכנסייה הקתולית במזרח התיכון: אחדות ועדות "קהל המאמינים היה לב אחד ונפש אחת" (מעשי שליחים 4:32)

במהלך המיסה קראו בכתבי הקודש בשפות שונות: הקריאה הראשונה בתנ"ך באנגלית ותהילים בעקבותיה באיטלקית. הקריאה השנייה בצרפתית והקריאה בבשורה בלטינית ויוונית. תפילת המאמינים נקראה באנגלית, ערבית, טורקית, עברית ופרסית. שירים נבחרים הושרו בערבית.

במהלך המיסה דרש האפיפיור, להלן עיקרי דבריו:

 

זהו אירוע בלתי רגיל, שאנו חוגגים יחדיו בשבח לאל, את סעודת האדון ליד קברו של הקדוש פטרוס. באירוע יוצא דופן זה התקבצו לראשונה סביב הבישוף של רומא, הרועה האוניברסאלי של הכנסייה, בישופים מהמזרח התיכון. אירוע זה מעיד על העניין שיש לכנסייה כולה במאמינים היקרים, אהובי האל, החיים בארץ הקודש ובמזרח התיכון כולו.

אנו אסירי תודה לאל המאפשר את נוכחותם של מאמינים נוצרים החיים במזרח התיכון ברציפות מימיו של ישוע ועד ימינו. בארצות אלו הכנסייה, המאוחדת בישוע, מייצגת מגוון של מסורות ליטורגיות, רוחניות, תרבותיות וחינוכיות הכוללות שש כנסיות קתוליות מזרחיות עצמאיות, לצד הכנסייה הלטינית. איחולי אחווה ורעות נשלחים לפטריארכים של כל כנסייה וכנסייה, ומהם לכל המאמינים בארצותיהם, האמונים על הנהגת הקהילות בביתם ובתפוצות.

 

דברי האל שנקראו בחלקה הראשון של המיסה, מובילים אותנו להרהר בסיפור ריפויים של עשרת המצורעים המופיע בספר הבשורה על פי לוקאס, מתוכם רק אחד, שומרוני, פנה לישוע והודה לו. בהקשר זה, הקריאה הראשונה מספר מלכים ב' סיפרה את סיפורו של נעמן, מפקד הצבא הארמי, גם הוא מצורע, שריפא עצמו על ידי טבילה חוזרת שבע פעמים במי הירדן בהוראת אלישע הנביא. נעמן, כמו השומרוני, זיהה את כוחו של הנביא כמתווך עם האל והודה לו על ריפויו. אלו סיפוריהם של שני לא-יהודים, שנרפאו מצרעת בזכות אמונתם בדבריו של שליח האל. לא רק שגופם נרפא, פתיחותם רפאה גם את נשמתם.

 

הקריאה בתהילים "הוֹדִיעַ יְהוָה יְשׁוּעָתוֹ; לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, גִּלָּה צִדְקָתוֹ׃זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל־אַפְסֵי־אָרֶץ; אֵת, יְשׁוּעַת אֱלהֵינוּ׃ (תהילים צ"ח 2-3) גם היא עוסקת בנושא זה. הישועה היא אוניברסאלית, מיועדת לכל, אך היא עוברת דרך מתווך בנקודת זמן בהיסטוריה: בראשית התיווך היה דרך עם ישראל, בהמשך התפקיד עבר לישוע ולבסוף הכנסייה. הישועה ודרך החיים, פתוחים בפני כולם, אך בכדי להיכנס יש לעבור דרך דלת, ועל כך שמענו בקריאה השנייה: "הישועה היא בישוע המשיח" (אגרת טימותי השניה 2:1 ).

זהו מסתורין הישועה, מחד היא אוניברסאלית, מאידך היא תלויה במתווך היסטורי. האל אוהב את בני האדם ורוצה שכולם יוכלו להתקרב אליו, להיות עם האל, האחד, הבורא, שבישוע איחד בתוכו אנושיות ואלוהיות, היסטורי טרנסנדנטאלי ולכן הוא הדרך להגיע אל האל. האל מוביל את האדם אליו בקשר של ברית ואהבה עם העם הקדוש, שהיה לברכה לכל משפחות האדמה (בראשית י"ב 13) ואז התגלה כאלוהי האבות (שמות ג 6) שהוביל את עמו ל"ארצם" לחרות ושלום. "ארץ זו" אינה במובן הארצי, שכן התוכנית האלוהית היא מעל היסטוריה. זהו מרחב רוחני שהאל רוצה לבנותו עבור בני האדם, בבני האדם, ועם בני האדם, למצוא את המקום והזמן שהוא ייתן להם כדי שישבו ויחיו בו.

 

המזרח התיכון הוא חלק מהמרחב הנבחר של אלוהים. האל רואה את העולם מפרספקטיבה שונה, "מגבוה". זו ארצם של אברהם יצחק ויעקב, ארץ של יציאה לגלות ושיבה מהגלות, ארצו של המקדש ושל הנביאים, הארץ בה בנה יחידה של מרים נולד, חי ומת וקם מן המתים, עריסת הכנסייה שנוסדה על מנת להפיץ את בשורת המשיח לקצוות תבל. ואנו המאמינים מתייחסים כך למזרח התיכון, כבעל תפקיד בתולדות הישועה.

 

ראיה זו הנחתה אותי בעת ביקורי בטורקיה, ארץ הקודש (ישראל ירדן ופלסטינה) וקפריסין, שם יכולתי לחוות באופן אישי את השמחה של הקהילות המקומיות. לפיכך נענתי לבקשתם של הפטריארכים והבישופים באזור לקיים סינוד על מנת להרהר יחדיו, לאור כתבי הקודש ומסורת הכנסייה, על ההווה והעתיד של קהילות המאמינים במזה"ת.

 

כשמתבוננים בחלק זה של העולם מהפרספקטיבה האלוהית מוצאים שכאן היא את ראשיתה של הישועה בזכות אהבת האל. אברהם ומרים הם פרוטוטיפים למהלך שיושלם בישוע, גם הוא בן הארץ. מרוחו צמחה הכנסייה הממחישה בקיומה ומובילה את הפרויקט האלוהי לישועה. הכנסייה היא העדות להתגשמות הבשורה, "אחדות ועדות" כנאמר בכותרת הסינוד. אך לא בעדות יש צורך באחדות

כפי שאומר לוקאס, השליחים חיו באחדות, וכשאין אחדות, אין עדים לאמונה.בָּזאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." (הבשורה על פי יוחנן 13:35) אחדות זו כמוה כרוח הקודש שהייתה בישוע. זו מתנה, ולא משהו שאנו בני האדם יכולים להשיג או לבנות במאמצינו. היא קוראת לחירותנו ומצפה להיענותנו. כיוון שזו מתנה, הרי שהצפייה שתתקבל בשמחה ויעשה בה שימוש. הקהילה הנוצרית בירושלים בראשיתה הייתה קטנה, קשה היה לדמיין את מידת התרחבותה. אך הכנסייה ממשיכה להתקיים בזכות אותו כוח שהוביל את הקהילה הקטנה בראשיתה, חיזק אותה ואפשר את גידולה, זו מתנת אחדותה. אירוע הפנטקוסט, ירידת רוח הקודש, מאפשר את ההמשכיות של הקהילה, וסינוד הבישופים הוא רגע של זכות וחסד וחידוש הפנטקוסט, המאפשר להכריז את הבשורה כך שתישמע על ידי כל בני האדם.

 

לכן הסינוד עוסק בשאלות של הנהגה הכנסייתית, עם זאת לא מתעלם מנושאים רגישים בתקופה דרמטית זו: עניינים חברתיים ופוליטיים בחלק מהמדינות. מטרות הסינוד, כאמור במסמך העבודה Instrumentum laboris מודגשת חשיבות האחדות של הכנסייה הקתולית במזרח התיכון, ראשית בין הכנסיות הקתולית וגם ביחסיהם האקומניים עם הכנסיות האחרות. ולבסוף חשיבות הדיאלוג עם היהודים עמם אנו קשורים בקשר בל ינותק, היסטוריה ארוכה של ברית, כמו גם עם המוסלמים.

הסינוד יתמקד בהנהגת הכנסייה ויתמודד עם שאלות ברמת האישית, המשפחתית והקהילתית, שכן יש צורך בחיזוק הזהות הנוצרית דרך דבר האל והסקרמנטים.

 

אנו מקווים שהמאמינים חשים את השמחה של החיים בארץ הקודש, ארץ של ברכה, מקום שם סבל, נצלב, נקבר וקם לתחייה ישוע. במהלך השנים ארץ הקודש משכה צליינים מכל העולם וחברי קהילות דתיות, נזירים ונזירות שראו בכך זכות גדולה לחיות בארץ הקודש. למרות הקשיים, הנוצרים במזרח התיכון צריכים להיות מודעים להיותם "האבנים החיות" של הכנסייה במזה"ת במקום הקדוש. עם זאת, חיים בכבוד, בארצך שלך, זוהי זכות בסיסית של כל אדם, ולכן יש לקדם את השלום והצדק באזור על מנת לאפשר חיים טובים לכל האנשים החיים באזור. כולם צריכים להתאחד במאמץ מיוחד לסייע לקידום השלום באזור: הקהילה הבינלאומי יכולה לעזור  על ידי תמיכה יציבה, נאמנה ומועילה לקראת השגת השלום. כמו כן יש לפעול לחיזוק הערכים הרוחניים והתרבותיים המאחדים את בני האדם ולדחוק ביטויי אלימות.

 

הנוצרים ימשיכו לתרום למזה"ת לא רק בעזרת עבודה קהילתית, דרך מוסדותיהם, מוסדות חינוך, רפואה, סעד וצדקה, אלא בתמיכה רוחנית ברוח "ברכות האשרי" שישוע נשא  בפני תלמידיו בגליל: ברוח של סליחה ופיוס. כך תהיה להם תמיד התמיכה של הכנסייה כולה כפי שנאמר לנציגי הבישופים של הארצות השונות.

 

האפיפיור חתם ואמר, שהוא מקווה שהקדושים של הכנסייה ותפילותיהם של המאמינים יברכו את הסינוד שישא פרי ויביא לתוצאות בהווה ובעתיד, עבור תושבי המזרח התיכון שאותם מברכים במילותיו של דוד "וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם, וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ שָׁלוֹם׃" (שמואל א כ"ה 6)