היחסים עם היהודים

היחסים עם היהודים

הקדמה, עמ'  4.

באזור בו מאמיני שלוש הדתות חיים יחדיו במשך מאות בשנים,הנוצרים צריכים להכיר היטב את שכניהם היהודים והמוסלמים, ולשתף עמם פעולה בתחומים שונים כגון:דת, חברה ותרבות לטובת החברה כולה. הדת, במיוחד למאמינים באל האחד, צריכה לשמש כבסיס לשלום, הבנה ומחויבות משותפת לקדם את הערכים הרוחניים וחומריים של הפרט והקהילה.

 

הקדמה, עמ' 9.

הקריאה הנוצרית בכתבי הקודש מכילה הצגה ייחודית של התוכנית האלוהית המונחת ביסוד כל האירועים של בני האדם, או כפי שהכנסייה מכנה זאת "תולדות הישועה". משמעותה היא שיש מידה של המשכיות של הברית החדשה והברית הישנה.

משימתם של כהני הדת להדגיש זאת, במילותיו של הקדוש אוגוסטינוס "החדש מסתתר בישן והישן מתגלה בחדש".

(SAINT AUGUSTINE, “Novum in Vetere latet et in Novo Vetus patet”; Questiones in Heptateucum, 2, 73: PL 34, 623)

 

I. L., cap. III, n. 85-94

פרק 3, עמ' 85-94.

Vatican II: The Theological Basis for Relations with Judaism

מועצת ותיקן השנייה: הבסיס התיאולוגי ליחסים עם היהדות.

הנושא של יחסי הכנסייה הקתולים עם היהדות, שיסודותיו התיאולוגים נמצאים בהחלטות מועצת ותיקן השנייה, חייב להיות חלק מנושאי השיחה של אספת הסינוד.

יחסי הכנסייה עם הדתות הלא נוצריות נידונו ונוסחו במיוחד בהצהרה "בימינו אנו" שמרביתה מוקדשת לבני אברהם. מסמך חשוב זה חוזר ומדגיש את הנכסים הרוחניים המאחדים נוצרים ויהודים, ומקדם הבנה וכבוד הדדיים, דרך לימוד תיאולוגיה וכתבי הקודש, ודיאלוג בינאישי. (ראה: מועצת ותיקן השנייה, ההצהרה בנוגע ליחסי הכנסייה עם הדתות הלא נוצריות, בימינו אנו, סעיף 4)

רוח ההצהרה שנוסחה על ידי המועצה המוזכרת לעיל, צריכה להיות מובנת בקונטקסט רחב יותר כפי שהוא בא לידי ביטוי בשני מסמכים דוגמטיים נוספים שפורסמו במועצה, המסמך אודות הכנסייה כאור לעמים " Lumen gentium" והמסמך אודות ההתגלות האלוהית “Dei Verbum”. במסמך הראשון הדיון מתמקד בדמויות שונות בכנסייה ובברית החדשה, המוצגות על רקע הפריפיגורציה שלהן בברית הישנה, והכנסייה ומאמיניה מוצגים כבעלי ברית חדשה שהיא המשכה של הברית הישנה. מעבר לכך הכנסייה, בהתייחסה לעמים המכונים עמי האלוהים, הציגה את כוונותיה הטובות ביחס ליהודים והדגישה את "המקום הבכיר הניתן לעם, שלו נתנו הברית וההבטחות, ושהמשיח לפי בשרו יצא מהם."

המסמך השני "ההתגלות האלוהית" מתייחס אף הוא לברית הישנה כהכנה לבשורות וכחלק בלתי נפרד מתולדות הישועה, (ראה מועצת ותיקן השנייה, הצו הדוגמטי אודות ההתגלות האלוהית Dei Verbum, סעיף 3). לפיכך מדגיש את חשיבותו של העם היהודי כמי שנשא את הברית הראשונה, לכנסיה.

הרקע התיאולוגי שהוזכר מדגיש עד כמה חיוני לכנסייה הדיאלוג עם "אחיה הבכירים", גם אם הוא לעיתים לא חף ממכשולים.

 

The Present-Day Magisterium of the Church

הלימוד בכנסיה בהווה

העקרונות התיאולוגים-הנהגתים מהווים בסיס ליוזמות מגוונות שהכנסייה הובילה בזמן האחרון. בינם ראוי לציין את המועצה הבינדתית של מוסדות דת בירושלים, הוועדה המיוחדת של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים לדיאלוג עם היהודים, ויוזמת הדיאלוג בין הכס הקדוש והרבנות הראשית של ישראל (ראה: האספה המיוחדת של הבישופים של המזרח התיכון, לינמנטה, 61) המסמך של הועדה ליחסים דתיים עם היהדות גם הוא משקף את עמדת הכנסייה הקתולית ביחס לעם היהודי. (ראה:הועדה ליחסים דתיים עם היהדות, זוכרים אנו: הרהורים על השואה, 16.3.1998, L’Osservatore Romano: Weekly Edition in English, 18 March 1998, p. 6,7)

 

יחסי נוצרים ויהודים מושפעים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהקשר זה, האפיפיור, במהלך מסע העלייה לרגל שלו לארץ הקודש, הביע את עמדתו הנחרצת של הכס הקדוש בשני טקסי קבלת הפנים.  בבית לחם, 13 במאי 2009, אמר: "כבוד הנשיא, הכס הקדוש תומך בזכותו של עמך לריבונות פלסטינית במולדתכם, בארץ אבותיכם, לחיים בביטחון ובשלום עם שכניכם, תוך הכרה בינלאומית בגבולות". (בנדיקטוס השישה עשר, הנאום בטקס קבלת פנים בבית לחם, 13 במאי 2009, מסע הצליינות לארץ הקודש: L’Osservatore Romano: Weekly Edition in English, 20 במאי 2009, עמ ' 11). בנאומו בנמל התעופה בן גוריון בתל אביב, 11 במאי 2009, הוא הביע את משאלתו כי "שני העמים יכולים לחיות בשלום במולדת משלהם, בגבולות בטוחים ומוכרים בינלאומית". (בנדיקטוס השישה עשר, הנאום בטקס קבלת פנים בנמל התעופה בן גוריון בתל אביב 11 במאי 2009, מסע הצליינות לארץ הקודש: L’Osservatore Romano: Weekly Edition in English, 20 במאי 2009, עמ ' 3).

 

 

The Desire and Difficulty of Dialogue with Judaism

הצפיות והקשיים שבדיאלוג עם היהדות.

התגובות למסמך הראשוני (Lineamenta) המהדהדות ברעיונות שהוצגו לעיל, מציגות רגישויות רבות  בהקשר זה של יחס הכנסייה עם היהדות על רקע מציאות של הבדלים תרבותיים, גיאוגרפים וחברתיים. בהקשר זה, הכנסייה במזרח התיכון לעתים קרובות מביעה בדרכים שונות את התגברותה על רעיונות דתיים אנטי -יהודיים, לפחות תיאורטית, תוך דחיית האנטישמיות, בעזרת התווית הדרך שנעשתה על ידי מנהיגי הכנסייה במועצת ותיקן השנייה. מאידך, האיבה השוררת בין יהודים לערבים הינה פוליטית באופייה, בשל הסכסוך הפוליטי הממושך והעוינות הנובעת ממנו. זאת ועוד, דעה רווחת היא שאנטי- ציונות משקפת עמדה פוליטית, ולפיכך אין מקומה בדיון הכנסייתי. בכל מצב הנוצרים מתבקשים להביא את רוח ההדברות המבוססת על צדק ושוויון בין שני הצדדים. הכנסיות במזרח התיכון קוראות לכל המעורבים להבחין בין המציאות הדתית והפוליטית.

 

התגובות השונות למסמך הראשוני מזכירות את יוזמות שונות של ההנהגה הכנסייתית לעודד דיאלוג עם היהדות. גם אם במסגרת מקומית עם קבוצות קטנות, יוזמות אלו חושפות את המאמץ המודע לקיים דיאלוג, הנעשה על ידי המאמינים וכהני הדת שלהם. בהמשך לכך, חשיבות רבה ניתנת לקיום תפילה משותפת, אמירת פרקי תהילים, וקריאה ולימוד משותף של כתבי הקודש. תפילה פותחת לב אדם ומאפשרת לרוח הקודש לחון את בני האדם במתנת השלום, כבוד הדדי, פיוס, סליחה הדדית ומסייעת בבניית יחסים בינדתיים טובים. עם זאת מספר הערות העלו את האפשרות כי יוזמה זו יכולה לעורר בעיות, כיוון שפסוקים מקראיים עשויים להתפרש ברוח "תרבות של האלימות". עם זאת, תגובות אחרות הדגישו בבירור כי קריאה בתנ"ך מאפשרת ידיעה והערכה של הדת היהודית. בהקשר זה, חשוב לשים לב לשני מסמכים מרכזיים של הוועדה האפיפיורית למקרא על הקריאה בכתבי הקודש, והם: פרשנות התנ"ך בכנסייה (15 אפריל 1993), והעם היהודי וכתבי הקודש שלהם במקרא הנוצרי (24 במאי 2001). (ראהף הועדה האפיפיורית למקרא, פרשנות התנ"ך בכנסייה, 15 באפריל, 1993: Editrice Vaticana Libreria, הוותיקן, 1993; העם היהודי וכתבי הקודש שלהם במקרא הנוצרי, 24, מאי 2001: Libreria Vaticana Editrice, הוותיקן, 2001)

 

ראויים לשבח הכוונות והמאמצים לבחון ביסודיות את המסורת היהודית בפרספקטיבה היסטורית ותיאולוגית, במיוחד במסגרות האקדמיות האוניברסיטאיות. ראשית, מחקרים אלו עשויים להוביל להבנה נכונה יותר של המסורות הכנסייתיות המזרחיות השונות בהתייחס למסורת היהודית. שנית, מחקרים אלו יתרמו להעמקת ההבנה של הברית החדשה.

 

 

המציאות היהודית יכולה לספק הזדמנויות שונות לשיתוף פעולה ולכן הנציגות הקהילה הקתולית הדוברת עברית הינה בעלת תפקיד חשוב. מגיבים אחדים מדברים על החשיבות של הנציגות הפטריארכאלית בירושלים, כמו גם הכנסיות הקתוליות מזרחיות העצמאיות. קולות רבים אחרים מביעים את השאיפה לחיות יחד בשלווה ושלום בחברה, ובכך לאפשר מאמץ משותף לפעול לקידום השלום באזור כולו.